קורות חיים
משחר נעוריו של טל היה חייכן, שמנמן ומתוק. הוא הוקף בטבעת של אהבה וחיבה עד אין קץ, טבעת שלא נמסה ולא תימס לעולם. טבעת נפשית הקשורה בנשמתינו.
משאך פתח טל את פיו נוכחנו לדעת כי ילדנו הינו ילד פיקח נבון ומתוק. ילד מקסים שחן נסוך על פניו. גם כשגדל והפך לנער היה תמיד מחייך חיוך מקסים, חיוך מרגיע. שפתו היתה ערוכה בטוב טעם ודעת, לשונו החלקלקה תמיד השרתה שמחה בבית, חיוקיו הקולחים תמיד נעמו לאוזנינו כמו פרח פורח, שושנה אדומה, שתמיד יפה לשזוף בו את העין, להבין בפניו ותווי פניו העדינים והמאירים. כל עוגמת נפש שהיתה לנו נמחקה מיד אחרי חיוך אחד שחשף טור שיניים צחורות, תוך הלצה שנונה שהשאירה אותנו מחייכים ושמחים.
וכשם שהופעתו החיצונית היתה נקיה ומסודרת כך הופעתו הפנימית. נפש זכה וטהורה. טל אהב לעזור גם כשהיה טרוד, וכאשר עזר, תמיד נתן הרגשה כאילו מחובתו עשה, ולא טובה. עזרתו התבטאה גם בסיוע לקשישים. טל אף פעם לא שיקר, פיו ולבו תמיד היו שווים.
כאשר הגיע טל לגיל גיוס, התגייס בשמחה. אהב את חבריו ואת מפקדיו אהבת נפש. הוא התחבב מיד על כולם ששמחו לקבל חייל, חייל אמיתי, חייל שידע לשמוח במטלות שניתנו לו ולדחוק לשוליים את הקשיים ואת התלונות.
וכאשר היה טל חוזר לבית, ביתנו היה מתמלא גיל וחדוה. שמחה שהשרה עלינו בחיוכו ובעזרתו.
טל, דמותך עומדת מול עיננו, דמות זו אינה תמחק לעולם, אפילו אחרי שנות אור. תמיד אנחנו איתך ונאהב אותך. לא נשכח אותך לעולמים. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.