סמל יעקב כהן ז"ל

קורות חיים

יעקב, בן שרה ויחזקאל, נולד ביום 6.8.1971 בשנת תשל"א בטבריה. הוא נקרא ע"ש אח של אביו שנהרג אף הוא בגיל 21 בדרך לחברתו בתאונת דרכים.

יעקב למד בבית ספר יסודי "ארליך", היה תלמיד טוב ומאוד מקובל ואהוב על חבריו.

בתיכון למד במשך שנתיים בביה"ס "עמל" בטבריה ואח"כ סיים עוד שנתיים בבית ספר מקצועי "מרכז הנוער" במגמת חשמל והצטיין מאוד בתחום זה.

יעקב היה חובב ספורט ושיחק בקבוצת הכדורגל 'אחוה'. הוא היה רציני, ביישן וללא דרישות גבוהות. יחד עם זאת היה מקובל מאוד בחברה והרבה לעזור לזולת. כך כתב עליו דודו, רמי מזרחי: "עלם-חמודות תמיד היית, אהבתך לכולם חילקת". ומוסיפה דודתו, אושרה: "החיוך, הביישנות והכבוד שידעת תמיד להעניק, אם למבוגר, או לילד קטן. התגאינו בך, רחשנו כבוד לך כשם שכיבדת אותנו".

בתאריך 14.8.1989 התגייס והחל את שירותו הצבאי בחיל הנדסה ולאחר תקופה קצרה עבר לשריון ושירת כאחראי מעצר בבסיס "נפח" שברמת הגולן. אהב מאוד את תפקידו והיה אהוד על מפקדיו והסובבים אותו. יעקב היה בחור רציני, ביישן ושקט - כל צעד ביצע במחשבה שקולה. להערכת מפקדו היה חייל ממושמע, שביצע את המוטל עליו באופן מעולה.

כאשר התקרב מועד סיום שירותו הסדיר, תיכנן לנסוע לטייל בחו"ל, לחזור ארצה ולפתוח עסק כדי לעבוד ולעזור בפרנסת הבית. כמו כן שאף להשלים את הבגרויות - אך כל אלה נשארו כחלום שלא התגשם.

בתאריך 23.4.1992 בשעה 21:30 בערב נסע יעקב ברכבו הפרטי אל חברתו הגרה בבית-שאן.

באזור "נווה אור" על-יד בית שאן סטה הרכב לצד הדרך ושם נעצר.

בתאונה זו מצא יעקב את מותו, מפגיעה בראשו והוא רק בן 21 שנים.

יעקב נהרג כמו דודו, בגיל 21, בדרך לחברתו.

הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בטבריה. מאז התאונה עוברים על המשפחה ימים קשים - במיוחד בשבתות, חגים וימי הולדת. השאיר אחריו שלושה אחים - אפי, רונן ויניב, אחות קטנה - אסנת, והורים שנורא מתגעגעים ואוהבים אותו.