סמל אריאל בן שאנן ז"ל

אריאל בן שאנן
לחדר נרות בן 20 בנפלו
בן מלכה ויעקב
נולד במעגן
בכ"ח בשבט תשמ"ו, 7/2/1986
התגורר בטבריה
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
התגייס ב-1.8.2004
נפל בפעילות מבצעית
בי"ב בתשרי תשס"ו, 15/10/2005
מקום נפילה: מוצב שני
מקום קבורה: טבריה
הותיר: הורים ושני אחים

קורות חיים

בן הזקונים של מלכה ויעקב, אח לעמית ועידו. נולד ביום כ"ח בשבט תשמ"ו, 7.2.1986, בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת. נקרא על שמו של אריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר. ילד נבון ופיקח, ביישן ומופנם.

אריאל התברך בשקט נפשי והיה מעסיק את עצמו שעות רבות בבניית מבנים וצורות שונות בלגו. כשהיה בן שנתיים וחצי, עברה משפחתו להתגורר בטבריה, ואריאל ביקר בגני הילדים שבאזור מגוריו. את לימודיו החל בבית הספר היסודי "כינר", והמשיכם בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה של בית הספר התיכון המקיף "עמל טבריה - נופרים בגליל".

בכיתה ט' נבחן אריאל ב"מבחני הדסה", ובתחומים מסוימים התברר כי הישגיו הם מעל לממוצע. תוצאות המבחנים הצביעו על נטייתו לתקשורת ולמחשבים, ואכן, היו אלה המקצועות שאריאל אהב. הוא למד במגמת תקשורת ורדיו וניגש לחמש יחידות בגרות במקצועות אלה. גם משיכתו הגדולה למחשבים הייתה מובהקת, אריאל הקדיש שעות רבות לגלישה באינטרנט, רכש ידע רב בהפעלת המחשב והצטיין בבניית אתרים. אגב כך השתפרה מאוד האנגלית שבפיו, הוא נהנה מלימודי המקצוע והגיע לרמת שליטה מרשימה בשפה זו. חבריו מספרים שכל בעיה שנתקלו בה, במחשב או באנגלית, היו פונים אליו לקבל הדרכה ופתרונות.

אריאל אהב מאוד מוזיקה, והאזין לשירים מכל הסגנונות. לדברי חבריו, היה הראשון להתעדכן בכל "סינגל" חדש שיצא בארץ ובעולם, צירפו מיד לרשימת ההשמעה הפרטית שיצר במחשב - שהכילה מאות שירים - ומיהר לשתף את החברים. עד כדי כך היה מחובר למוזיקה, שלא הסכים להיפרד ממנה גם בלילה, ונהג ללכת לישון עם אוזניות.

בתחום הספורט אהב אריאל לצפות במשחקי כדורגל, כדורסל, ובתחרויות אגרוף. הוא הכיר את כל הקבוצות שבארץ ובעולם, וידע את שמותיהם של כל השחקנים. הוא עצמו אהב את קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל ואת קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורסל. יחסיו של אריאל עם בני משפחתו היו קרובים וחמים. הוא שאף ללכת בעקבות אחיו הגדול, עמית, לשעבר סגן מפקד פלוגה ב"גולני", שהיה בעבורו מודל לחיקוי. גם לעובדת היותו של אביו לוחם לשעבר ביחידה מובחרת, הייתה השפעה בלתי מבוטלת על רצונו העז של אריאל לשרת כלוחם.

עם גיוסו לצה"ל, ב- 1.8.2004, התנדב אריאל ל"גולני" והחל טירונות קרבית של חיל הרגלים כחייל בגדוד 51 - "הבוקעים הראשון". הוא לא קיטר ולא התלונן, והיה מתקשר בשעות הקטנות של הלילה לספר שסיים מסע ו"שהיה נהדר". את מסע הכומתה עבר ללא קושי, ולא היה גאה ומאושר ממנו לעמוד על מגרש המסדרים ולקבל את סיכת הלוחם. לאחר נפילתו, נודע להוריו מפי המג"ד כי בתקופת הטירונות קיבל אריאל "חייל מצטיין".

אריאל פרח בצבא, אהב את השירות בגולני, ואהב את תפקידו ביחידת הצלפים. בתשובה לשאלותיה של אמו הודה שלא תמיד קל, אבל הסביר שתחושת הסיפוק מאזנת כל קושי. אריאל כיבד את מפקדיו והעריך אותם, והם, מצידם, אהבו אותו בזכות הרוגע, הצניעות והצייתנות שאפיינו אותו. חבריו מספרים כי אהב לעזור, וכי על אף שהיה ביישן ושקט ניחן בחוש הומור מיוחד והיה מצחיק אותם עד דמעות.

אריאל הוכיח כושר מנהיגות, מסירות ומקצועיות וסומן לפיקוד. הוא היה אמור לצאת לקורס מ"כים, ועיניו היו נשואות קדימה. בן עשרים בלבד היה כשנגדעו חייו.

אריאל נפל בפעילות מבצעית בדרום הר חברון ביום י"ב בתשרי תשס"ו, 15.10.2005. ביום שישי, בשעה שלוש לפנות בוקר, שהו אריאל וחבריו במוצב "שני", וישבו ברכב ה"האמר" של יחידתם. לפתע השתלט על הרכב חייל שלא היה לו רישיון נהיגה צבאי והחל לנהוג בפראות. באזור צומת יתיר, בכביש שבין סוסיא לשמעה, התהפך ה"האמר". אריאל נהרג במקום. שני חיילים נוספים נפצעו.

אריאל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

"יהי זכרו ברוך"