דברי יוסי ויצחק עזרא: אהב לשמוע בקול אמא, אהב לבלות למרות שהיה מוגבל מבחינה כספית.
רוני היה מבלה בבית בשמיעת תקליטים שאת המערכת קנה בעזרתי הכספית.
רוני היה מבסוט מהצבא, לא היה מדאיג אותו עצם הימצאותו בלבנון וקורה שהמלחמה תעזור.
דברי אילנה אחותו:
רוני אהב לשחק כדור רגל ורמי וכן לשמוע מוסיקה, שאלה היו עיסוקיו העיקריים בנוסף להיותו אוסף בולים. רוני שהיה מחוסר אב רב איתי כדי שאתן לו את תמונת אביו שישימה באלבומו.
כאשר נחתם חוזה השלום עם מצרים שמח רוני למרות שלא ידע מה מכיל שלום זה.
לרוני היו שתי התקלויות עם מחבלים ומאחר והיה חופשי עם גיסו. (בעלה של אילנה).
"רוני מפקדו ושני חיילים נוספים נכנסו למחסן בו היו מחבלים רוני שנכנס ראשון לא שם לב למחבל והמחבל חטף לרוני את הנשק ועמד לרות בו, מפקדו של רוני שעמד מאחוריו ראה את המתרחש וירה במחבל. זהו אחד התקריות בהם עמד רוני כשהמוות נגד עיניו. פעמיים עמד רוני מול המוות ובפעם השלישית הלז השיגו".
האחות גאולה (ציפי):
"אהבתי בו את בדרנותו בהיותו בבית".
אמו של רוני אשה מבוגרת שנפילת בנה היותה קושי בחייה ובהמשך תפקודה אימו עדיין חיה אותו ומחכה לו בכל שישי שיבוא הביתה.
ומאחר ורוני היה הילד הקטן טיפלה בו אימו ונקשרה אליו יותר מכל דבר אחר ולכן מותו גרם לה סבל כבד.
"כשרוני הלך לצבא השתנה, הוא אף פעם לא סיפר לי דברים שהדאיגו אותי היה ילד ממושמע חברותי שקט ומפונק".