יעקב, מתגעגעים אליך, כל החברים, האחים, עד היום טרם עיכלו את לכתך.
חלקם שומרים אותך לעצמם בלבד ומעדיפים לא להתחלק בזכרונות עם אחרים. ואחרים מתקשים לדבר עליך, אבל מבינים שצריך בשבילך יעקב לדבר ולא לשכוח. איך שהוא מחביאים בלב את התחושה שהנה יעקב צריך להגיע בכל רגע, עם החיוך הביישני שלך והסומק על הלחיים.
יעקב!
הלכת מבלי להודיע לנו, נעלמת בבת-אחת לעולם שאנחנו לא מסוגלים להבין שם אומרים עולם "גן-עדן".
יעקב!
אתה לא פחדת מהמוות, תמיד אמרת, אם אני צריך למות לא חשוב באיזו דרך - לכן אין מה לדאוג.
יעקב!
תמיד אמרת שאתה בן עשרים ואחת - אני לא ילד שצריך לדאוג לו - אבל המציאות חרת לצערי!
אמא.