עיירה צ'רקסית נטושה במרכז הגולן, החולשת על צומתי דרכים אסטרטגיים, וסביבה מחנות צבא. העיירה ניטשה מאוכלוסייתה עם כיבוש הגולן במלחמת ששת-הימים, ובמלחמת יום-הכיפורים התנהלה בה לחימה עזה.
בתי העיירה נותרו הרוסים ומחוררים מפגזים, בולטים בשטח צריח המסגד, תל ח'ושניה ותל טליה, למרגלותיו שוכן כיום המושב קשת.
במלחמת יום-הכיפורים ישבה בח'ושניה מפקדת גדוד השריון 53 מחטיבה 188, שהיתה אחראית על הגנת דרום הגולן ומרכזו. הסורים כבשו את העיירה בליל 7-6 באוקטובר, והיא הפכה לבסיס מרכזי של כוחותיהם שתקפו לעבר נפח' בצפון ויהודייה במערב.
ב-7 באוקטובר אחר-הצהריים נבלמה התקפת השריון הסורי בדרום רמת הגולן ובמרכזה. ב-8 באוקטובר החלה מתקפת נגד דו-אוגדתית של פיקוד-צפון. אוגדת האלוף משה פלד תקפה מדרום ומדרום-מערב, ואוגדת האלוף דן לנר תקפה ממערב ומצפון. הכוחות הסוריים נדחקו לטריז ח'ושניה, והחלו להתבצר בו להגנה. הטריז השתרע בין תילי רמ'תניה ותל אבו-קטיף בצפון, לבין עיינות פח'ם בדרום (כ-9 ק"מ); ובין צומת ח'ושניה במערב וה"קו הסגול" במזרח (כ-7 ק"מ). במרכזו היתה העיירה ח'ושניה וקבוצת התילים שמסביבה.
יחידות דיביזיית השריון 1 וכוחות השריון של דיביזיית החי"ר 5 החלו להתבצר בקדחתנות בטריז. המפקדה הקדמית של דיביזיה 1 התמקמה בגבעת פזרה שממזרח לח'ושניה. קו התילים: תל א-טליע, תל שעף א-בוטם, תל ח'ושניה ותילי רמ'תניה הפך למגנן נ"ט גדול, בו נערכו יחידות החטיבה הממוכנת 40. חייליה חפרו עמדות, הניחו שדות מוקשים ופרשו תותחי נ"ט. שרידי חטיבות השריון 91 ו-76 נערכו באזור ח'ושניה-רמ'תניה, בחלק הדרומי של הטריז התרכזו שרידי חטיבות השריון 51 ו-46, ומאחור נערכו גדודי תותחנים ויחידות המנהלה של הדיביזיה.
בבוקר ה-9 באוקטובר החלה ההתקפה על הטריז. אוגדת לנר תקפה וריתקה עם שתי חטיבותיה את חלקו הצפוני, כאשר הסורים פעילים מאוד באזור רמ'תניה-סינדיאנה; אוגדת פלד תקפה מדרום, כאשר חטיבה 205 (בפיקודו של אל"מ יוסי פלד) תוקפת לעבר צומת רפיד והר פרס; חטיבה 4 (בפיקודו של אל"מ יעקב הדר) לעבר עיינות פח'ם ורכס בשנית; וחטיבה 9 (בפיקוד אל"מ מרדכי בן-פורת) לעבר ח'ושניה. משימתה של חטיבה 9 היתה הקשה ביותר. היא עלתה על הריכוז הסורי העיקרי בגולן, מבלי שהיה בידי מפקדת האוגדה ומפקדת החטיבה מידע מודיעיני על הכוח שעומד מולה.
חטיבה 9 היתה חטיבת מילואים ממוכנת, שכללה גדוד טנקי "שרמן" מיושנים בפיקוד סא"ל בנצי פדן גדוד 377 ובו (50 טנקים) ו-2 גדודי חרמ"ש.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.