סגן יחיאל צבי רוזנברג ז"ל

כששוחחנו לפני כשנתיים על מעשיך ולמודיך בת"א, לא חשבתי שהפעם הבאה שאדבר אתך תהיה כאן, על פתח קברך, ושמילותי אלה תהיינה האחרונות שאומר אליך, ואמנם, לעתים, נבצר מהמוח האנושי, להבין את תכנוני המרומים:
עלם חמודות שכמותך, אהוב על חבריך ומוריך, בעל מעורבות חברתית ממדרגה ראשונה, איך זה, ולמה זה קורה, שכך, בתחילת דרכך, נקטע החוט שמקשר בין תכונות האדם והשקעותיו, לבין תכניותיו לעתיד, או מה שקוראים פתיל החיים.
אני זוכרת אותך בשנים הראשונות בבית ספרנו, עדיין כילד, בעל חשיבה בוגרת, אשר יודע לשאול את השאלות המתאימות, ולהתמודד עם התשובות עליהן.
עם השנים, התפתחת והתבגרת, אופיך עוצב, ואתה למד לשמור על ישרך, עקרונותיך, ויחד עם זאת מביע את דעותיך בצורה מכובדת וסובלנית, שתתקבל גם על דעת יריביך, ולא תמנע ממך להשאר מקובל ואהוד הן על בני הכיתה, הן על המורים, וכך מנער אתה הופך להיות בוגר, איש, אדם, שעליו נאמר שנברא בצלם אלוהים, ועל כן, כה קשה עלי הפרידה ממך, חיליק היקר, נעמת לי מאוד, וזכרך ישאר נצור עמי עוד לשנים הרבה.
ינעמו לך רגבי העפר, ויהי זכרך ברוך.

לאה שמיידלר,
ט"ו כסלו, תשנ"א
2.12.90