פיני
אתה חסר לנו בחבר'ה, תמיד כשאנחנו יחד; אתה יודע... הלמדבכניקים והחוליתים, בכל מיני מאורעות, אני מרגיש שנוצר בתוכנו מעין חלל ריק שרק אתה מתאים למלא אותו, ואם החלל הזה היה מלא... הכל היה שמח ועליז יותר... פשוט אחרת, שונה.
אתה יודע פיני, כשהכרתי אותך היית בעיני מאוד מיוחד והמיוחדות הזו עוררה בי אהבה מיוחדת אליך.
"יהיה בסדר... בכל מקרה" כך תמיד אמרת, למרות שאני האופטימי, לא תמיד ראיתי את האור בקצה המנהרה.
"שחק אותה" גבר תמיד, אבל אני יודע שהפנמת בתוכך המון... למזלי פיני התודתי אל מעט מן המוסתר שבך, והמעט הזה נחרט אצלי חזק, חזק...
הרצון העז שהיה בך לקרם עור וגידים סביב כל חברה שהיית בה תמיד לאחד אותה ולגבשה הפך אותך עם הזמן לדמות מערצת עד מאוד ובעצם כאשר חסרונך עוכל. הבינונו כולנו עד כמה גדולה האבדה.
פיני אתה אינך מתאר לעצמך, עד כמה גדולה האבדה.
..."אני יוצא למבצעית עכשיו" אמרת.
"כדי לגמור קודם ולחזור לחולית" הוספת
יצאת למבצעית פיני ...וכמה זה נורא שלא חזרת.
ממני
פלס.