קורות חיים
נולד בשנת תרנ"ט (1899) בטבריה, בן רמו והרב ר' יהודה, עסקן ציבור ידוע. בן למשפחת טולידאנו - מיוצאי טולידו הספרדית.
המשפחה מפורסמת בשתיים: באהבת ארץ ישראל, שנתקיימה על ידיה למעשה - בישיבה בארץ, דור אחר דור; ובאהבת התורה והדעת, אשר רבים מצאצאי המשפחה הזאת, רבנים, סופרים ועסקנים, היו לה לפה.
בבית אביו נתחנך מאיר על ברכי התורה, המסורת וההשכלה. הוא קנה לו בבגרותו ידיעות עמוקות ורחבות בספרות ישראל לכל תקופותיה, ודן בייחוד בעומקם של הדינים והמשפטים הנהוגים בישראל. השתלם בלימודים כלליים ורכש לו את ידיעת הלשונות המתהלכות בארץ על בוריין. בן תשע-עשרה נסע לפריס בירת צרפת, ללמוד בבית ספר גבוה ולהשתלם בלשון הצרפתית.
בשובו מפריס נמסרה לו משרה אחראית: גזבר הממשלה בטבריה. שנים אחדות עבד במשרה זו ועבודתו מתפרסמת לתהילה בסגולות המיוחדות לה: נאמנות, דייקנות וסדר.
אולם העבודה הזאת אינה מניחה את דעתו של מאיר. ליבו אמר לו, שאין הוא מביא בעבודתו תועלת מספקת לעמו ולארצו, וגם אין כשרונותיו וידיעותיו באים בה לידי ביטוי שלם. הוא עזב את משרתו כדי להשתלם בלימודי המשפט, למד באוניברסיטת הסורבון בפריס ושם הוסמך לעריכת-דין.
אחרי הסמכתו שב ארצה ופתח את משרדו בצפת. כאן, במקצוע זה, ידיים לפעלו, מבחינה פרטית וגם ציבורית. שמו יצא בגליל העליון כעורך-דין חריף שכל, מופלג בתורת המשפטים, שונא בצע ונאמן רוח. בעסקנותו הציבורית תרם לקהילת צפת ולמוסדותיה בידיעותיו המשפטיות הרחבות. הוא שירת גם את האוכלוסייה הערבית בסביבה.
כשפרצו מאורעות הדמים בצפת, ביום החמישי כ"ג באב תרפ"ט (29.8.1929), התפרצו הפורעים הערבים לביתו של מאיר והתנפלו עליו בסכינים ובאלות ברזל. בראשם עמד אדם שנשלח על-ידי עו"ד ערבי, שעינו היתה צרה בהצלחת מאיר בקרב הערבים. כשעה שלמה נאבק מאיר עם רוצחיו. לשווא היו כל תחנוניו אליהם. וכשקרא לפניהם מן הקוראן את הפסוקים ואת הלאוין על שפיכת דם נקי - ענו הרוצחים בקריאה: "דין מחמד בסיף", ורוצצו את מוחו. הוא כרע נפל, מתבוסס בדמו, ומת במקום.
אשתו היתה עדה לרצח ונפצעה קשה מידי הפורעים, אך הצליחה להציל את שני ילדיהם, בני השלוש והחמש, כשהסתירה אותם בעליית הגג.
מאיר הובא למנוחות בבית העלמין בצפת. הניח אישה ושני בנים.
זכרו הונצח בספרים "יזכור לקדושי אב תרפ"ט", "חללי בת עמי", "מאורעות הדמים - חמישים שנה לטבח בצפת", ו"מלחמה ושלום בא"י".