אריה אורי ביבי ז"ל

אריה ביבי
הדלקת נר בן 50 במותו
בן רבקה ומיכאל
נולד בטבריה
בי' באייר תרפ"ו, 24/4/1926
שרת בשב''כ
התגייס ב-1955
נפל בעת שירותו
בכ"ד באייר תשל"ו, 24/5/1976
מקום קבורה: חיפה
הותיר: אישה, בן ובת, חמישה אחים ואחות

קורות חיים

אריה נולד וגדל בטבריה. את חינוכו היסודי קיבל בביה"ס "אליאנס". כבר מימי נערותו פעל בשורות ההגנה והבטחון. משבגר השתתף במבצעים בטחוניים שונים לרבות העליה ל"ביריה". לקח חלק פעיל במאבק בבריטים. הוא שרת במנגנון "ההגנה" כקצין ש"י נפתי לאזור טבריה ומלא את תפקידיו בכשרון ובאחריות רבה. הוא זכה להיות בין משחררי טבריה.

עם התארגנותו של צה"ל כצבא סדיר - חויל אריה והוענקה לו דרגת סג"מ בחיל-המודיעין. לאחר זמן מה נשלח לקורס הראשון לקציני מודיעין בצה"ל.

למרבה הצער, עלה אריה על מוקש נעל בעת האימונים ונקטעה רגלו הימנית. מאז פציעתו בפברואר 1949 סבל רבות. אעפי"כ, חזר אל מעגל החיים הבטחוניים והוסיף לכהן בתפקידו כאיש בטחון למופת עד ימיו האחרונים. באביב תשל"ו, 24.5.1976, שבק נפשו לאחר סבל ויסורים קשים.

וכך מתארת אותו רעיתו איטה במכתבה: "יפה נפש ויפה מראה. החיוך לא מש מעל שפתיו על אף מכאוביו עד רגעיו האחרונים. בן נאמן להוריו ובעל ואב אוהב לאשתו ולילדיו".

על אף נכותו הקשה ויסוריו, לא חסך מילדיו את תשומת הלב של אב מסור והשתדל לחנכם לערכים ולהעניק להם השכלה גבוהה. ואמנם, לא הכזיבו הללו ושמשו לו יסוד נאמן להתפאר בו. אריה זכה גם לשני נכדים חמודים לתפארת. מסירותו של אריה נתנה את בטויה גם ביחסו לזולת. הוא ידע להושיט עזרה לידידיו ולחבריו בעת דחקם, כדרכו הנאה, בשקט ובצניעות.

דינמי היה האיש ובכל לבו שאף לשפר את השגיו, את תנאי חייו, בכוחות עצמו. אולם המחלה האנושה, שפקדה אותו כתוצאה מפציעתו, הכריעה אותו, וכדברי אשתו: "גדעה את האילן היפה שסכך והגן עלינו, על אף ימי הסער הרבים שפקדו אותו".

ומסיימת אשתו, (שתבדל לחיים ארוכים), את מכתבה בנאמנות לדרכו של בעלה: "דרך חייו, אנושיותו, אמץ ליבו - מנחים אותנו ויוסיפו להנחותנו בדרכנו הקשה בלעדיו. חבל על דאבדין ולא משתכחין".