אמנון (מיימון) היה החמישי בין שבע אחים ושתי אחיות.
למד בביה"ס היסודי "עינבלים", נכנס לתיכון מקצועי מרכז הנוער במגמת חשמל ואהב להתעסק במקצועו בחופשות ולהוסיף נסיון וידע. סיים את לימודיו חצי שנה לפני הגיוס.
אמנון יצא לעבוד כדי לממן את שיעורי הנהיגה בעצמו.
מטרתו היתה להתקבל בצבא לצנחנים, וזה היה חלומו עוד בילדותו. המשפחה התנגדה שהוא יהיה בצנחנים, ואמנון כדרכו שמע בקול הוריו.
כשהתגייס החליט לגשת לכל חיל שהצבא יראה לנכון. והבחירה היתה בין גולני למשמר הגבול. אמנון בחר במשמר הגבול.
אחרי תקופת טירונות ביקש לעבור למקצוע שלו במסגרת משמר הגבול, ומאחר שהיה חייל מצטיין נתקבלה בקשתו והוא המשיך במקצועו בבית דגון בתעשיית חשמל עד פרוץ המלחמה והיה מרוצה משהותו במקום זה.
עם פרוץ מלחמת שלום הגליל התנדב אמנון לשרת בלבנון - היה אופייני לו להתנדב, והוא נמשך לאתגרים. אמנון נולד עם תכונות של אומץ לב ובטחון עצמי רב. מאחר ולא אושר לו להתנדב ערק ורק אחרי שמשמר הגבול בא אליו הביתה והבטיח שישובץ בלבנון, הסכים אמנון לחזור והוא שובץ בלבנון בפלוגה כץ.
אמנון מצא את סיפוקו ברגעי הפחד שעברו עליו. בתפקידו בלבנון היה עליו "לנקות" את השטח ממחבלים. הוא היה חלק מסיור שחפש מחבלים בשדות ובשטחים עזובים.
אמנון שירת חצי שנה בלבנון והיה אחד הניספים באסון בנין צור.
ביום שנהרג חזר מסיור ב-3.00 אחה"ב וב-7.00 התרחש האסון.
נפל ביום 11.11.82 והיה בן 19 ותשעה חודשים במותו.
יהי זכרו ברוך
תחביבים: אמנון אהב ספורט מכל הסוגים, לאמנון היו הרבה חברים והוא היה חברותי.
היתה לו חברה מזה כשלוש וחצי שנים ולאחרונה החלו לחסוך כסף לצורך רכישת מוצרי חשמל ביתיים. אבל תכנון העתיד נקטע באיבו.
הותיר אחריו הורים, שבעה אחים ושתי אחיות.
(נרשם מדברים המשפחה)