טוראי אורה יאיר ז"ל

"אורה", כשמה כן היא. היא הביאה אורה וצהלה הביתה, עדיין דמותה ניצבת מול עינינו, חייכנית וצוהלת חיננית ועליזה.
לפני נסיעתה האחרונה הגורלית לבסיס היתה לה הרגשה כבדה. וכך שחה באזני: "אמא, אינני יודעת מה יש לי, הרגשה לא נעימה מלווה אותי, קשה לי לנסוע, ואני ניחמתי אותה: "סעי ליחידה וכשתגיעי ותפגשי עם החבר'ה הכל יעבור". למרבה הצער, אורה הרגישה שזו נסיעתה האחרונה שממנה לא תשוב וכך היה, אורה נקטפה ולא חזרה עוד הביתה".
אורה העירנית היתה פעילה בתנועות נוער, בנוער העובד, אח"כ ב"משמרת הצעירה" ואף ב'מכבי' הספיקה להיות חברה.
ב-1.1.1955 גויסה לצה"ל. עוד בטרם גיוסה ערכה אורה אי אלו הכנות לקראת נישואיה. לא ביקשה להשתחרר מגיוסה לצה"ל. וממילוי תפקידה בשרות. אולם גורלה האכזרי השיג וקטף אותה בעלומיה, בשיא פריחתה.
אורה נספתה בתאונת דרכים והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בטבריה.