אחי יקר לי! מומי.
עם התרמיל והעוזי היית תמיד זקוף
עם הטנקים והחולות.
אף פעם לא היית כפוף
דהרת כמפקד - טנק
דהרת עם הבלורית
דהרת עם נקודת החן שעל פניך
גבה קומה ותמיר היית.
בראש זקוף התהלכת
אמא אמרה מספיק עם התעלה
ולה ענית עם צחוק על פניך,
"אמא... נותרו לי עוד 90 יום,
היא שאלה איפה, וענית בתעלה,
אך המלחמה האכזרית באה
ובימי עלומיך הלכת
מה רע הגורל והבכי לא נפסק,
אלוהים יש, עזור לאמי,
כי אח אחד היה לי.
הוא בן 21 אביבים
מומי היקר הגורל אכזר,
מה הלכת מאתנו לא יאומן
הראיתם אומללה כמוני
נפשי הוי נפשי שואלת
שבתי לאחר אחי
ובבית נעולה הדלת.
שבתי אל עולם התהו
ובעדי סגורה כל דלת
הראיתם אסון כמהו
אסק על הר בוהו
אשפך שיחי לאבנים
העולם עולם תהו
רחמנים הם רחמנים.
אחותך! אחותך האוהבת אותך,
אסנת.