בועז
בני, היית בן 16 אביבים, כאשר יד המרצחים השיגה אותך ואתה עדיין נער.
לא הספקת להכיר את העולם היפה. היו לך חברים וידידים, כל העולם היה עדיין לפניך. נקטפת כפרח סגור כניצן שאך התחיל לנבוט.
חסרים לנו חיבוקיך לפני שיצאת לטיול של בית הספר וגם כשחזרת היית מתנפל עלינו בנשיקות של געגועים.
חסרות לנו הפגנות הכוח שלך והבלטת השרירים שבהם התגאת ואכן היה לך במה להתגאות.
הכל אבד ואיננו, אך אנו זוכרים כל זאת ונזכור לעד. הפכת מילד שובב לילד מרוכז היודע מה רצינו לעשות בחיים. בנית לך חיים ועתיד משלך. כבדת את הוריך, קבלת עצה וגם הערה ומה שיותר מכל אהבתך לזולת שהיטבת בעזרה.
היו לך שאיפות שלא הגשמת, ביחוד חיכית בכליון עיניים לגיוסך לצבא, אף פעם לא גילית לנו לאיזו חיל הנך שואף להגיע, רק אמרת, אני עוד אפתיע אתכם.
גדול כאבנו על שלא זכית להגשים את שאיפותיך, בני! השארת אם כואבת ושבורה משפחה ואחים המומים.
יהי זכרך ברוך ונשמתך עדן.
מאמך האוהבת