אושרה
לעולם לא נשכח
את הדמות השחומה
הגאה והתמירה,
אשר בגילה ובנפשה
היתה צעירה.
את שיניה הבורקות מלבן
ועיניה הצוחקות,
עליזה ושמחה
מפיצה אור וחדות נעורים,
זכרונותיה עמדי עדיין שמורים.
כצופה מתקופת הצופים
ומדריכה בקבוצת "עופרים".
פעולות רצופות חוש הומור,
בדיחות וספורים ללא ספור.
לעיתים כעסה, על פי רב - צחקה,
אך את כולם סחפה בשחיקה.
לצפא היא יצאה
מלאת תקוה וציפיה,
מתוך עליצות וגאוה את הבית עזבה.
אמונים, תרגילים ותמרונים מפרכים,
עברה באומץ ובגבורה בלתי נשכחים.
עד היום בו רצה הגורל בה לפגוע,
ואל כסא גלגלים היא רותקה.
הסבל רב, הנשמה ריקה
אולם אושרה, לא הפסיקה צחוקה.
אך יד הגורל
אכזרית מתמיד
את פרח נעוריה קטפה.
ואז ביום שטוף שמש, שכה אהבה
נקטפה זו השושנה בעודה באיבה.
העינים דומעות, הלב דואב
ואנו נותרנו המומים מכאב.
חברה.