רב"ט מנחם מרדכי סזנה ז"ל

מנחמיה 14.5.89

לשוש שלום!

חלפו שבועיים מאז לוינו למנוחות את מנחם והלב עדיין לא מוכן להאמין והיד מסרבת לקחת עט ולכתוב...
אז, לפני שבועיים, עמדתי לא הרחק ממך ועם זאת כל כך רחוקה עד שלא אזרתי בי מספיק כוח כדי לגשת וללחוץ את ידך.
קל לנו להשתתף בשמחת הזולת, ללחוץ את ידו ולברכו, אך בשעה שנוחת האסון על חברינו ומכרינו אופס כוחנו ולשוננו נאלמת דום, הדיבור ניתק מפינו ואנו עומדים אלמים חסרי מלות נחמה ועדוד.
שכן, במה ננחם את ששכלו את היקר להם מכל? עדיין מהדהדות באזני המלים שאמרת לשרית, "מנחם לא מת הוא חי!"
ואכן בלב כל מכריו וידידיו ישאר מנחם כך וכך ינצרו זכרו בלבם.
אני תמיד אנצור בזכרוני את הילד יפה התואר שהכרתי, שגדל והפך לעלם חמודות, אך תכונות היסוד שלו לא נשתנו.
ילד נבון וחושב שאינו מוכן לקבל את אמיתות העולם כמובנות מאליהן. תמיד נאבק ונלחם ללא פשרות למען הצדק והיושר שלו כפי שראה ותפסם עפ"י השקפתו. לא יכול היה להשלים ולקבל כל עוולה שלפי דעתו נעשתה שלא בצדק ועם זאת תמיד ידע לקבל בכבוד בלויית חיוך ממזרי על שפתיו כל עונש שקבל בשעה שהגיע לו, מבלי לנסות לבקש "רחמים".
גם ביחסיו עם חבריו בלטה תכונה זו. תמיד מנהיג דומיננטי וסמכותי העומד על דעתו, גם שדעה זו היתה דעת יחיד בלתי פופולרית שהביאה לעתים לעמות חריף עם חבריו לא ויתר. ועם זאת חרף גאוותו הרבה ידע להרכין לפניהם ראש בשעה שראה ששגה, הם מצדם ידעו להעריכו וכבדוהו על-כך.
יהא זכרו צרור בצרור החיים
ולא תדעו עוד צער ודאבה.

צפרה.