לדמותו של דרור משה ז"ל
הידיעה על נפילתו של דרור השיגה אותי בעת שהותי בארצות הברית. נהגתי מידי יום שישי לקנות עיתון "ידיעות אחרונות" והנה צדה את עיני הידיעה המזעזעת...
בהלוויה לא יכולתי להשתתף, ולנחם את המשפחה החמה נבצר ממני, אך דמותו של דרור לא נשכחה ממני והיא חרותה בזכרוני.
נוהגים לומר "אחרי מות קדושים אמור" שמשמעותו דברי שבח לנפטר, אך במקרה זה כל המילים הן פשוטות ותמימות כפי שהיה דרור, פשוט ותמים, ילד, בלונדי, רזה עיני תכלת שובבות והחיוך לא מש משפתותיו.
זוכרת אני שמאוד אהב בעלי חיים ובפרט כלבים, את רוב מרצו השקיע בשעורי חקלאות שהיו חביבים עליו במיוחד.
נשמה חמה היתה לו לדרור, מעולם לא סרב לעזור לחבר ולכל משימה אץ רץ להתנדב.
כבן למשפחה תרבותית ונעימה רכש מהם נועם הליכות ואדיבות ומעולם לא ענה בחוצפה.
בשעה שאוחזת אני בעט ורושמת את הדברים נזכרת אני בטיול השנתי לאילת, דרור חלק בנדיבות רבה את כל שהיה לו, כל חבילת סוכריות שנפתחה היתה נחלת הכלל, זה היה טבעו, זה היה הרגלו. כזה היה דרור... וכמובן לא חסרו גם מעשי קונדס.
יהי זכרו ברוך.
את המשפחה הנפלאה אני מברכת שיזכו לגדל את כל יתר הילדים באהבה ובשמחה.
תרצה הכהן,
המחנכת.