טוראי רמי בלומנפלד ז"ל

רמי

במחלקה שלנו היה חייל אחד, שלא סיים...
הוא התחיל כמו כולם, מתמודד בקשיים של תחילת הדרך, ובתקופת המעבר - מהיותו נער בוגר עד היותו חייל מן המניין בצנחנים.
כולנו עברנו את התקופה הקשה של דרישות בקנה-מידה שונה מזו שהורגלנו לה, של ריחוק מהבית, של חיי שדה קשים, לדעת כי אין מי שמצפה לך לאחר יום אימונים מפרק ומתיש, פרט לשק-שינה מאובק או רטוב מבוץ - לפי העונה.
בתקופת הטירונות הוא היה החייל של המחלקה.
למסדרי הבוקר היה תמיד שוטף את ריצפת הביתן, וכשנשאל "למה?" ענה: "גם בבית נהגתי לשטוף".
רמי היה "חייל ממושמע ושקט", היה חשוב לו מאוד לעמוד בזמנים שנקבעו ע"י הסגל.
תמיד היה צועק ראשון: "מחלקה 3, היכון להקשב!"...
ואנחנו היינו משיבים לו בצעקות: "רגע... רגע..., תן לסגור את האפוד, מה קרה לך? יש עוד כמה שניות, עוד לא גמרתי לשים את הקסדה".
היינו צוחקים כשהקיטבגים שלו תמיד היו מסודרים כמו מזוודות מלבניות. והכל מונח בתוכם בסדר מופתי, מקופל ומגוהץ.
אבל כשעמדנו למסדר ציודים ידענו, שרמי - אין לו שום בעיות, הכל נמצא מסודר ואין צורך לדאוג.
הכל נראה רחוק מאוד ועדיין לא חשבנו על סיום הפלוגה, ורמי היה עוד אחד מהחבר'ה, אבל ידענו, שרמי אוהב את טבריה והכנרת, ובמיוחד את אחותו הקטנה.
בצהרי יום שבת, 5.6.82, הצטלמנו כל המחלקה ביחד, ומישה פלט: "מחלקה 3 - זו תמונה אחרונה ביחד? מה?"
בשעה 2 בלילה עלינו על הנחתת ונרדמנו סחוטים ועייפים, וכשהתעוררנו בבוקר, הרגשנו את שלוות הים הרגוע ופרט למתח פנימי קטן בלב, הכל הלך בצורה נהדרת.
לרמי נאמר, שלצורך המבצע עליו לעזוב את המחלקה ולתפקד בתור קשר מ"פ. רמי התאכזב במקצת בשל העובדה, שעליו לעזוב את המחלקה, אולם הוא הלך ואיחל לכולם "בהצלחה".
בצהרי יום שני, 7.6.82, נפל רמי בקרב עם המחבלים על הבוקסטא.

ה.י.ד.
חנן פרום.