רכוני ראש ומלאי יגון וצער אנו עומדים מול קברו הרענן ומתבוננים ולא מבינים, זה בלתי יאומן, מרכינים ראש המומים, נוכח תלולית העפר הקטנה וחוזים באמת המרה.
כאשר אני בא לספוד לאחי היקר, מיד תוהה אני על אפסיותם של החיים ועל גדולתם גם יחד.
מלאו 30 של יגון וכאב ועדיין מסרב הלב להאמין שאחי איננו!
אחי יקרי יואב איה הוא?
מחמד נפשנו, למה לא חס על אמו ועל אחיו ואחיותיו האוהבים אותו ונפשם קשורה בנפשו?
מדוע לא יצלצל שוב קולו הענוג באוזנינו, האומנם תנעם לו חברתם של שוכני מרום יותר מאשר חברת שוכני ארץ? מדוע נלקח מאתנו? הרי מצוות וצדקות קיים ולמד וחכם והוסיף בינה.
נמנע תמיד לסעוד את לבו בטרם שקיים נטילת ידיים, הרינה והתפילה העניקו תוכן עמוק לחייו, משום כך היה חבר שורה פעיל בבית הכנסת שבעיר העתיקה, היה חריף וידען בתורה ובלימודיו באוניברסיטה העברית ובניו יורק, מוסמך למדעים, משפטן דובר שפות וכו'.
בחור פשוט הליכות ישר דרך, אוהב תורה ולומדיה, מכבד את הבריות, השתדל לעזור לזולת.
לא רדף אחרי כבוד אלא הכבוד רדף אחריו וגם השיגו במותו, האמנם נדרש לשרת בהיכלי עליון את הבורא?
בלעדי אחי יקירי נשארנו תוהים ובוהים ואילמים, כולם אהבו אותו - הוריו, קרוביו, חבריו, ומוריו, כולם אמרו שהוא נעים הליכות, חכם, מלומד, צדיק ונקי כפיים ועושה טוב.
מי לא אהב את דבקותו בדת, את נפשו היהודית ואת שורשיותו הלאומית.
במילים מעטות וספורות אלו לא ניתן למנות את כל מידותיו ומעלותיו, ואם נבוא לספר את כל מה שראוי לומר עליו, תקצר היריעה מהכיל.
כל מה שאמר משורר תהילים במזמור ט"ו הולמים להפליא את אישיותו, תום דרכיו ותכונותיו ויושר ליבו, מעלותיו הטובות הם עדות נאמנה לפועלו ואורחותיו הישרים.
גורמים רבים עצבו את דמותו, היה ירא אלוקים וממקור טהור חוצבה נשמתו.
קשה להסתגל למחשבה כי יותר לא נראה את יקירינו.
מר לנו מר, לבנו חמרמר, על האבידה היקרה, דווה לבנו, חשכו ענינו פרח האשכולות, איש המעש, בחור העוסק בדרכי ציבור באמונה שנקטף בדמי ימיו ללא עת, בן 32 אביבים במילוי תפקידו בסיני.
נפל בחלקנו לשתות מכוס התרעלה, אותו הטעם המר והנמהר שנפל בחלקו של אהרון הכהן עת נפלו בניו בשעת מילוי תפקידם בחגיגת חנוכת המשכן.
בתוקף תפקידו של אחי אהובי כעוזר שר החינוך וכמזכיר ועד העדה הספרדית בירושלים השקיע בעבודתו את נפשו ומאודו, ראה את תפקידו יעוד, יעוד לעזור לכל מי שהיה זקוק לעזרתו, עשה עם כל אחד ואחד צדקה וחסד במובן הטוב שבמילה.
חז"ל אמרו: "גדול העושה צדקה ושקולה צדקה כנגד כל המידות", כמהים אנו לאותו זמן ששהה בתוכנו כשמדביק בנו את החיוך והפנים המאירות.
כאשר שאל רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו: "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם?" השיב רבי אליעזר: "לב טוב". לב טוב עולה על כל המידות, ויש בו צירוף המידות כאחד.
יואב אחי היה סמל להתגלמות לב טוב וטהור, אדיב, חביב, עדין נפש, צנוע, ידיד לכל ואדיב על הכל, לא זכה להנות מפרי עמלו ולא זכינו לראותו מגשים את שאיפותיו הגדולות ומקים בית ומשפחה בישראל.
בטרם עת הלך ושירת חייו באמצע נפסקה, הבית הגדול והמרווח שאחי כה התגאה בו, נותר עזוב ומיותם, קרן האור שחיממה והאירה אותו גזה לעולמים, כל דבר בבית כרוך בהכרח באחי.
ספר חדש שנרכש זכה מיד לעיונו של אחי יקירי ולו היה כרוך בקריאה של לילה שלם, כשהמנורה מאירה על פניו המרוכזים בקריאה כי כזה היה, התמסר לכל עיסוק ועיסוק, בלב ובנפש.
כמדומני שאין די במילים שנכתבו כאן, הן מועטות ואין הן בבחינת מועט המחזיק את המרובה אין די בכל המלים להביע ולו במעט, מעט מזעיר, משהו על אחי יקירי.
מלים מורכבות מאותיות והברות, הווייתן ומהותן חובקת עולם ובכל זאת אין די בהן.
כה מוזר לכתוב, לנסות לאפיין להדגיש קוים מסוימים בדמות אהוב ונערץ זה.
קשה לכתוב, אי אפשר להביע את הצלחתי להביע שורות אלה ולו אך חלק קטן מרגשותיו והאבידה שאבדה לנו דיינו.
פשוט שאותו אי אפשר לשכוח ואת מקומו בחלל שנוצר אי אפשר למלא.
אולם עליו אמר הנביא ישעיה (נ"ו) "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת".
חז"ל אמרו: "חבל על דאבדין ולא משתכחין".
לעולם לא נשכחך יואבי, לעולם.
יהא זכרך ברוך ויכון לעולמי עד.
ת.נ.צ.ב.ה.
אמן
אחיו גבאי סלמן