לזכרו של עובדיה
קול צועק במרה אליכם אקרא
ההורים כל ימי חייהם מבכים בנפש מרה
על האי עולמה שלבש מדיו
וכעת שופריה בלי בארעא
קול הקריה הומיה קיש קריא
כל השכונה צועקת במרה תאניה ואניה
על האי גברא הומיה ובוכיה,
שנשמתו עלתה לרום רקיעא.
שמו נודע בשכונה כעלם שקט ואוהב מישרים
מואס תעתועים והולך בדרך ישרים.
כי חונך ע"י הורים ומורים ידועים
ובהגיע פרקו עצבם אבלים ושכולים.
עידנה די חוייל נהפך לגבר בגוברין
צייתן וממושמע כיתר החברים
לבש מדיו בכבוד למלא תפקידים קלים וקשים
כי כולם נחשבים כהגנה על עם בני קדושים.
ולכן נאמר לי מה לך עובדיה לשבת על אדמה יבשה
קום רד אל מימי הברכה
צבע מימיה דומה לשמים תכולים
כי משם נגזרה הגזרה על האי עולמא שפירא.
ברדתו השיב רוחו ונשמתו ליוצרו בשובה ונחת
והיא כפורחת שבה אל בית אביה בשובה נצחת
ויושבת לה על מי מנוחות בשלוה ובנחת
ע"י בריכה עליונה בצחצחות בשקתות המים.
דא היא עולה שכולה לגבוה סלקא לרום רקיעא
תבוא לה על יובלי המים ונהנית מזיו יקרה
זאת חוקת התורה בלי הרהור ובלי מחשבה
זאת היא גזרה לקבלה באהבה למרות שהיא מרה.
הוא נסע למנוחות והשאיר הורים וקרובים לאנחות
נשמתו עלתה לשמי מרומים אחריו השאיר הורים שכולים ועגומים.
שת פניו למדבר שממה ובחלקת אדמה קובר
להורים היה יום תביר ותבר
איך במחשכים תשכון גוויה טהורה
ובין ערמות עפר תתבולל אבן יקרה,
בכתם אופיר לא יסולא מחירה.
לכן מבכים על האי עולמה שופרא דבלי בארעה
אני תפילה לאל נורא עלילה: חננו ועננו מלכנו,
שלא ישמע שוד ושבר בגבולנו ולא צוחה ברחובותנו
ומר המות הסר מעלינו
ככתוב בלע המות לנצח
ומחה הי דמעה מעל כל פנים.
המשפחה.