במלאת שנתיים לפטירת אחי היקר אשר ז"ל.
אחי היקר, לא יאומן שכבר חלפו שנתיים מאז הלכת מאתנו, ואנו עומדים שכולים והמומים על יד קברך, אובדי עצות וחסרי אונים, שנתיים רווית צער, יגון ובני, שנתיים מלאות געגועים עברו, ועדיין קשה להאמין שהלכת ולא תשוב עוד, כל רגע נדמה ונראה שהנה תכנס לחדר, לבית שכל כך אהבת, וחיוך מלווה חדוות חיים על פניך, ויחד אתך יתמלא החדר אושר ושמחה.
עברו שנתיים מאז הלכת, ואנו שואלים אותה שאלה, מדוע דוקא עליך נגזר גורל כזה מר ואכזרי, אתה, שהיית בן מסור להוריך, ואח טוב, חבר נאמן, הדואג לכולם ולכל, הרי היית אגדה, דמות פלאים לכל חי, שחקו בך יופי, חן, זוהר ואצילות, ופתע, בוכים השמיים. שכלנו רקמה זהובה, גאה ופורחת, אשר דומה ברגלי האויב האכזר, דל לבי מהבין זאת, זועק ובוכה, אגרוף נקמץ, ריטוט שפתיים שלוחשות באלם קול, אשר, אשר, אשר, אתה שהיית מלאך ביקודו של תבל, אתה שהיית כלהב שבולת זהב מול מרחבים, אתה שהיית היין המתוק, כצבי נאלץ. לא לא יקירי, אשר ישנו, בעיניו הגדולות, האוהבות, מלווה עתה הוא אותנו, חומל, מלטף, מאזין ומיעץ כדרכו תמיד הוא יחיה אתנו לעולמי עד, רק ברגע נעיף מבט כלפי רום, ומיד נדע, עת השמש תזרח, כי אשר צוחק, עולז רונן וחדות נעורים פרושה עלי-גל.
זכרו של אשר לא ימוש מלב רבים, כי קרני אורו הגיעו למקומות רבים, וללבבות רבים, קרני אור כאלו לא ידעכו חומן הנעים, ואורן המלבב יוסיפו ויבערו לעולם...
אחותך
חנה