מניחה אני את האבן בחיפזון על המצבה ועומדת שם בכובד ראש כשעיני הירוקות קרועות לרווחה.
אחי! כיצד אגיע עדיך אחי?!! כיצד אוכל להביאך לשמיעת דבריי אם אף את קולי אינך יכול לשמוע, אני בוכה אחי, אני בוכה על כל אותם חיים שעברו ויעברו ולא יהיה חלקך עמהם, השמחות הצער, שיותר לא אדע עמך כפי שידעתי פעם, אף על פי שהענקתי לך מעט שמחה הענקת לי אתה אפיו יותר מזה. זמן רב עבר מאז הענקתי נשיקה ללחייך הסמוקה.
כאשר מצירה אני דמותך חולקת עמי את דמעותי אתה חלק מהחלום שהיה פעם וששרד עדיין.
אתה הוא מורשתי בעולם, היקרה במורשות שיכולתי לדעת, כל הערכים הם כאין וכאפס לעומתך בימי חיי הנותרים יתרחשו פלאים רבים. פינותיו הנידחות של העולם יהיו בתחום נסיעת רגע, העמוק שבימים והגבוהה שבהרים ואולי אף הכוכבים יהיו בטווח אצבעות, ובכל זאת כל הניסים הללו יהיו כאין וכאפס לעומת הרגע שבו עבר בחברתך. שכן אתה הוא החוליה המקשרת אותי עם המחר. החוליה בשרשרת המתמשכת מתחילת כל הזמנים עד אינסוף הדורות.
ובכל זאת יש מן המוזר שכן אתה אחי הגדול ממני אינך יודע יותר דבר אודותי, לא חילקנו זמן רב בינינו לאחר עוזבנו את המושב. ולכן אינך מכיר אותי כעת "מה טיבך אחותי?. אעצום את עיני ואנס לספר לך:
אעצום את עיני, כעת דומם אתה עיניך עצומות קולי הוא בול של זר לך ובכל זאת בעמך. נפשך יודע אתה מי אני, תווי פניך לעולם יהיו ברורים בזכרוני שכן באחד הימים בבוא העת אדבר אודותיך ובקולי יישמר הצער על שלא יכולנו להמשיך לחיות זמן רב.
האזן לי אחי ושמע את אחותך! אף על פי שזכר אדם אינו אלא רגע חולף, יצוקה בו תכונת אלמוות שמתמידה היא וקסימת ככוכבים עצמם שכן אני אחותך ואתה אחי, פעם נשמת את האוויר שנושמת אני, וחשת ברכות של העפר מתחת לכפותיך, פעם יגונותיך ניבעו בדמעות מעיני שכן פעם היית האחי החי לצידי, גם אתה למדת והיו לך תעודות בבית הספר החקלאי במקווה ישראל... שכן תמונותיך שם תעידינה שנכון הדבר היו לך תעודות גמר תעודות בסוכנות היהודית כנוטע, כל הדברים האלה היו פעם שלך, בגלל זאת ובגלל סיבות רבות אחרות, לא יישכח שמך שכו בראשית אלה בלבד יש מן ההוכחה לניצחיותך.
היית איש גדול!! פעמונים אמנם לא יצלצלו לזכרך, אולם דגלים יושפלו למחצית תוכנם לזכרך ומטחי אש יישמעו מידי שנה לזכרך ולזכר כמותך, היית בעל תקוות ושאיפות רבות חלומות רבים ניסיתי לקיימם אולם לא זכית לכך. שלא ככל האחרים, לא חלמת על עושר ומותרות, בריאות וכוח, לא חששת מרעב, ממחלה ומחולשה, מאחר ועל הכל התגברת.
אתה היית אחד הבחורים, הבחור החי בבית הסמוך, הבחור עם הג'יפ בדרכו אל העבודה, הבחור עם הספר הפתוח עד שעות מאוחרות בלילה, הבחור ששיחק עם הכלב, הגדי והעגל, וטיפל. בעדינות בשתילי טיפוחיו. אתה היית הבחור שלא רטט מפחד, הבחור שלא גער באיש כל ימי חייו, האזרח העומד בתוך חשאיותו של תא הקלפי ובוחר בשמחה במועמד חסר ערך.
אתה הוא הבחור שכותבת אני עליו, אתה הוא הבחור שיחיה לעולם באלפי השנים הבאות, אתה שכל המבכים את אהובי נפשם מבכה גם אותך.
פוקחת אני את עיני בפליאה איטית ומתבוננת באבנים המונחות על "מעונך חדש" עכשיו יודעת אני דבר אחי! אתה היית אחי!!!
זרועות אימי חובקות אותי, אך עדיין בוהה אני באבנים, מצביעה אני על המילים הכתובות על גבי המצבה.
אימי, שפתיה נעות חרש והיא קוראת באזני את המילים, האזינו להם אחי ואחיותי בקפידה האין הם אמת?!!
"החי בלב הנשארים, איננו בין המתים".
אחותך