יצחקי שלנו ז"ל נולד ב-13.6.1945 במושבה מצפה הסמוכה לטבריה. בהיותו כבן 4 עקרנו לטבריה. כאן, על שפת הכנרת, עברו עליו ימי ילדותו ובחרותו. הוא ביקר בגן ואח"כ בביה"ס היסודי שבשכונתנו (שכון עובדים בקרית-שמואל). בביה"ס היסודי היה יצחק תלמיד טוב והצטיין בענפי ספורט רבים. כבר בגיל צעיר החלה להתבלט אישיותו בחברת הכיתה: בשקט ובחיוך המיוחדים לו, בכושר המנהיגות שהיה טבוע בו.
לא היתה זו השתלטות בכח על חלשים ממנו, אלא הכרת תלמידיו לכיתה וחבריו לשכונה בתכונותיו ובסגולותיו האישיות שבזכותן הוכר כמנהיג בכתה ובחברה. בכיתה ה' הצטרף כחניך לתנועת הנוער העובד והרבה לצאת לטיולים ולמסעות ברגל, כשהוא מצטיין בכל והכל מנבאים לו גדולות, בשל כושרו הגופני יוצא-הדופן.
עם תום למודיו בביה"ס היסודי המשיך בתיכון בטבריה. ככל שהלך וגדל וככל שקנה יותר דעת והבין יותר את אוירת החלוציות והלאומיות שבבית בו גדל וחונך, הלכה ונתחשלה ונתגבשה אישיותו.
בתקופת למודיו בביה"ס התיכון הרבה להתענין במטוסים. היה חניך גדנ"ע אויר, עבר קורסים והגיע לדרגת מדריך. טבעי הדבר שלאחר תקופת התעניינות נלהבת וחניכות בגדנ"ע אויר ביקש יצחק עם התגיסותו להתנדב לחיל האויר לקורס טיס. הוא עבר את כל המבחנים הדרושים, עמד בהם בהצלחה והיה נכון לצאת לקורס טיס, אך כששמע שיתר חבריו לכתה התנדבו לצנחנים, התנדב אף הוא לחיל זה, התאקלם בו במהרה ובו שרת עד יום נפילתו. בצבא בגרה ובשלה אישיותו והגיעה לשיא התעצמותה, חיי הצבא על הסדר והמשמעת - תאמו את אהבת הסדר הקפדנית שלו, כושר המנהיגות הטבעי שלו מצא את בטויו בדרגת המפקד שלו, עבר קורס קצינים, הגיע לדרגת סגן ולאחר הקורס האחרון שסיים ממש ערב המלחמה עמד לקבל סרן. במוקדם או במאוחר היה מתמנה כמ"פ.
יצחקי נתגלה כמפקד מוכשר ובעל תושיה, אהוב על מפקדיו ופקודיו כשהכל מכירים בתכונותיו האישיות המיוחדות.
הרגש הלאומי העז שפעם בו, הביאו להכרת חובה עמוקה כלפי עמו וארצו. חובה שפעמה בכל ישותו והדריכה אותו לתת את הכל. את חייו שלו.