אשכב ערה על יצועי
אל חלון צוהל אחד
עוד אשא עיני
אולי תקרא לי.
דומם הנך עומד לפני
ויופי צנוע לוהט כנצח
אל תכלת עיניך
עוברה נוגה עלי
ובלבי יבער,
הלכת ממני.
עתה נקומה דומם
ונלכה שחוחי גב ומורדי ראש
עד נגיע אל אבן
גדולה, בודדה
ועליה נניח ראשנו.
הכרע לפני הוד אהבתך
תנני ואשעין ראשי הנלאה
על גבך
ואזעק זעקה גדולה ומרה.
נורית.