קורות חיים
משה, בנם של דואולה ורחמים בן פורת, נולד בי"א באייר תשכ"ה (16.05.1965) בכפר סבא. ילד רביעי במשפחה. אח לראובן, אילנה, דוד, יצחק, מרדכי, אהרן, מרים, אפרת ונתנאל.
גדל והתחנך בכפר סבא. בן מסור ודואג להוריו ואח קרוב ותומך לאחיו ולאחיותיו.
בשנת 1989, כשהיה בן עשרים וארבע, פגש את אביטל והאהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו, ובמהלך השנים נולדו להם ארבע בנות – שירה, התאומות נעמה ומיכל וברכה. המשפחה התגוררה בטבריה. איש משפחה למופת, בעל ואב מסור שהרעיף אהבה על בנותיו.
משה עבד שנים רבות כמשגיח כשרות וטבח בבית האבות הסיעודי "עמל" בטבריה. בלט כעובד חרוץ ואהוב. עמיתיו מספרים שיצא מגדרו לשמח את הקשישים, סייע בהנחת תפילין, התפלל עמם ודאג לכל צרכיהם.
משבגרו בנותיו והקימו משפחות, זכה ליהנות מנכדים. משה היה סבא אוהב, ובנותיו ונכדיו היו כל עולמו.
נודע בליבו הרחב, בנתינה אינסופית ובאהבת חינם. איש חסד, תמיד ראשון לעזור. חבריו מבית הכנסת מספרים על אדם ירא שמיים שהיה אחראי על הקידוש בשבת ודאג לכל המתפללים: "איש צדיק וירא שמיים. חבר יקר שייחסר לנו בשכונה ובבית הכנסת במיוחד בתקופת תפילת הסליחות, בבוקר משכים ומעריב לבתי כנסת. איש ישר, תמים וצדיק".
אדם אופטימי ומלא שמחת חיים שהיה שמח בחלקו. סיפר חברו חיים: "השמחה ייחדה אותו. אפילו שעברו עליו הרבה דברים לא קלים בחיים, תמיד שמח וצחק... כולנו למדנו ממנו מה זה להיות שמח".
בשעות הפנאי אהב לבשל ולאפות והתמחה במטעמים מהמטבח הפרסי. בתו נעמה סיפרה שבכל שבת נהנה לשבת עם בני המשפחה ולספר להם חידושי תורה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בתחילת ההתקפה הגיעו לעיר אופקים יותר מעשרים מחבלים. הם רצחו עשרות מתושבי העיר ברחובות ובבניינים. בין הנרצחים בעיר היה משה.
משה נסע באותו סוף שבוע לאופקים כדי לפגוש לראשונה את נכדיו התאומים, בן ובת שנולדו לבתו הצעירה ברכה, ולחגוג ברית מילה לנכדו. הברית תוכננה להיערך באותה שבת ומשה היה אמור לשמש בה סנדק. באותו בוקר התעטף בטלית והיה בדרכו לבית הכנסת. מחבלים שהשתלטו על בית סמוך ברחוב הבחינו בו ממרפסת השכנים וירו בו למוות בפתח הבית.
משה בן פורת נרצח על ידי מחבלים באופקים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 58. הובא למנוחות בבית העלמין בטבריה. הותיר אחריו אישה, ארבע בנות, נכדים, שישה אחים ושלוש אחיות.
בנותיו ספדו לו: "משה היה סבא, אבא, בעל וחבר מיוחד. הייתה לו שמחת חיים, אהבת חינם. הוא אהב לעזור והיה כל כולו עבור משפחתו ולמען האחר. מותו הותיר אותנו המומים וכואבים".
הרב דב קוק ספד: "האדם הזה הלך להיות סנדק, ולא מעבר לכביש, אלא נסע 200 ק"מ מעיר לעיר ומסר נפשו... משה בן פורת, בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין, אתה זכית לעלות קומפלט לשמיים. זכותך לבקש על כל מי שליווה אותך ועל כל ישראל. זכותך לבקש את זה, כי אתה היית שליח מצווה".
כתב נבות גיסו: "הלב נשרף וזועק. משה גיסי היקר, ירא שמיים, היה ראשון לכל דבר שבקדושה".
חיים חברו כתב: "הוא לימד אותנו לשמוח גם במצבים קשים. עכשיו הלב שבור ובוכה. כששמעתי שמשה נפטר העצב אפילו יותר גדול".
כתב ארז: "כמה קשה לכתוב עליך בזמן עבר, משה הצדיק והענו. איש ירא שמים, מלא בנתינה לזולת. כל חייו עסק בחסדים תוך גידול וטיפוח משפחה למופת. אבדה גדולה וכואבת, מחזקים את אביטל והבנות שיהיה מליץ יושר על כולנו".
לעילוי נשמת משה, בני משפחתו יזמו הכנסת ספר תורה לבית כנסת.