קורות חיים
בן עופרה ומאיר. נולד ביום ב' בשבט תשל"ה (13.1.1975) בבית החולים "פוריה" הסמוך לטבריה. אח לאלי, עדי ושרית.
אלון – נשמה טהורה ומלאת אהבת חינם - גדל והתחנך בטבריה. החל את לימודיו בבית הספר היסודי "ארליך" והמשיכם בבית הספר התיכון המקיף "עמל" (כיום: "הרב תחומי עמל נופרים בגליל"). בלט ברוחו הטובה, בשמחת החיים שהקרין סביבו ובאהבת הבריות.
ב-1 באוגוסט 1993 התגייס לצה"ל והוצב בחיל התותחנים. את כל שירותו הסדיר עשה בגדוד 334 ("רעם") – גדוד רקטי שהשתייך לאגד ארטילרי 282 (כיום: חטיבת האש עוצבת "גולן" בעוצבת "געש"). תואר כחייל אהוב ומוערך, מקצועי ומסור לתפקידו, שכבש את ליבם של כל סובביו באישיותו המיוחדת. "החיוך, הדיבור המיוחד, הצחוק, ובעיקר העיניים הטובות, אלה דברים שתמיד אזכור ממך," כתב חבר ששירת איתו בתחילת הדרך, ואחר כתב: "כל יום איתך היה חוויה."
לקראת סיום שירותו הסדיר נענה לפניית מפקדיו והחליט לחתום קבע כנגד בחיל התחזוקה (כיום: חיל הלוגיסטיקה). בתפקידו הראשון במסגרת צבא הקבע שירת בחטיבה 679 (עוצבת "יפתח") – חטיבת שריון במילואים בפיקוד הצפון. בהמשך עבר לאוגדת 210 (עוצבת "הבשן"), ובה שירת בשנים הבאות, במחלקת בינוי אוגדתית. בתפקידו האחרון שירת כנגד לוגיסטיקה בחטיבה 9 ("עודד") – חטיבת חיל רגלים במילואים בפיקוד הצפון.
אלון נישא לבחירת ליבו שנית, והם הקימו את ביתם בטבריה. בשנת 2002 נולדה בתם הבכורה לינוי, וב-2006 הצטרף בן הזקונים עופר. היה איש משפחה משכמו ומעלה, בן זוג למופת ואב מסור וחם שדאג למשפחתו בכל עת והגשים את כל שביקש ליבם.
אלון, סיפרו אוהביו, היה איש עמל וחסד, אדם נעים הליכות המכבד את הזולת, צנוע וערכי. בעשרים ושמונה שנות שירותו בצה"ל שימש נדבך משמעותי בכל אחת מהמערכות שלקח בהן חלק, נרתם לכל מאמץ שנדרש, ותמיד חתר למגע ולהשפעה דרך עשייה. "אלון שם לנגד עיניו את הטיפול בפרט, ראה כל אדם כשווה בין שווים, דאג לכל צורך של פקודיו והקרין על סביבתו אנרגיה של שמחה," כתבו. עמיתיו סיפרו על נגד משכמו ומעלה, חבר של אמת, "אדם נדיר עם לב זהב אמיתי שראה רק טוב באנשים", ופקודיו כתבו: "כל שבת שהיית סוגר איתנו הייתה השבת הכי מצחיקה ומהנה שאפשר להיות. תמיד דאגת לכולם ועזרת לכולם."
חבריו הרבים של אלון שאבו השראה מ"פוסט העידוד היומי" שנהג להעלות ברשת החברתית "פייסבוק". "שני הימים החשובים ביותר בחיים שלכם הם היום שבו נולדתם והיום שבו גיליתם למה" – היה הסטטוס שליווה את הפרופיל שלו ושיקף את תפיסת עולמו. אלון אהב את החיים ואת תפקידו בצה"ל, התגאה במשפחה שהקים, ידע לשמוח ולהעריך את הרגעים הקטנים, ובכל הזדמנות הרים כוס יין ובירך "סאלוט". "תלמדו מאתמול, תחיו את היום ותקוו למחר..." כתב באחד הפוסטים, וחתם באיחול "ערב נעים וקריר, והכי חשוב – המון מצב רוח."
בשנת 2021 אובחנה בגופו של אלון מחלה ממארת. גם לאחר הגילוי המשיך לדבוק באופטימיות, נלחם על החיים – ובחר בהם בכל רגע מחדש. אפילו ברגעים הקשים ביותר ועל רקע הטיפולים המייסרים המשיך לחייך ולהאמין בניצחון. "אני כמעט אחרי," הבטיח לאחד החברים שביקר אותו בבית החולים, "עוד ממש קצת ואני בריא לחלוטין."
משך כל תקופת מחלתו, ועד רגעיו האחרונים, היה אלון עטוף באהבת המשפחה והחברים הרבים. כל אדם שביקר אצלו יצא מחוזק יותר מכפי שהיה כשהגיע, לאחר שאלון שב והזכיר לו את חשיבות ערך החיים. "הכוח של אלון זה בית ספר למוטיבציה," כתב אחד מהם. תעצומות הנפש מעוררות ההערצה שגילה הפיחו כוח גם בסביבתו והעניקו תקווה, אך ידה של המחלה הייתה על העליונה ואלון נפטר בטרם עת.
רב-נגד אלון בן אבו נפל בעת שירותו בערב סוכות, י"ג בתשרי תשפ"ג (8.10.2022). בן ארבעים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אישה, בת ובן, אב, שני אחים ואחות. על מצבתו חקקה משפחתו את המילים: "דגלת בצדק, יושר, אחווה ואהבה. אבא מסור ויקר, הענקת לכולנו אהבה".
כתב רועי, חבר קרוב: "אלון האהוב, אי אפשר לכתוב עליך בלשון עבר, בלתי נתפס. כל האופטימיות שלך, שמחת החיים, אהבת החיים, אהבת האדם, לא יכלו על המחלה הארורה שבסוף ניצחה. ליווינו אותך היום בדרכך האחרונה. בית העלמין המשקיף אל הכנרת לא הצליח להכיל את גודל האהבה ואת כמות האנשים שבאו לחלוק לך כבוד אחרון. ברגעי השקט במהלך ההלוויה היה אפשר לשמוע את המוזיקה מחופי הכנרת, מוזיקה של שמחה, אושר וחיים, שהיית כל כך מזוהה איתם. עצוב מאוד שאיש שכל כולו טוב הולך מהעולם. הטוב שלך ואהבת האדם יהיו לי למורשת. תנוח על משכבך בשלום חבר יקר. יהי זכרך ברוך."
משפחתו של אלון הולכת בדרכו וילדיו מגשימים את ערכיו. לימים, כתבה בתו לינוי, שבעת שירותה כחיילת זכתה בתעודת הצטיינות: "אבא יקר שלי, אדם שכולו לב, איש של אנשים. שמחת החיים והאופטימיות שלך הם מודל לחיקוי. אוהבת אותך כל כך. אתה תמיד בלב שלי."