דוד נולד וגדל בעיר קזבלנקה שבמרוקו. הוא סיים את למודי בבי"ס "אליאנס". בשנת 1962 בהיותו בן 19, עלה ארצה והתגייס לצה"ל. זמן קצר לאחר שחרורו נשא אשה. דוד למד עד מהרה את העבודה בטרקטור ופרנס בכבוד את משפחתו, שהספיקה לגדול בינתיים.
הוא היה אב לשלושה ילדים, ביום שגוייס לתקופת השרות האחרונה שלו במלואים, היה זה ב-27.4.69.
כטרקטוריסט, עשה דוד את שרות המילואים שלו בעבודות הביצורים, בגזרת תעלת סואץ, אותה גזרה נבזית ומסוכנת, שידעה קורבנות רבים. אותו יום התנדב דוד לביצוע עבודות עפר באזור חשוף להפגזות המצריות, בעצומה של מלחמת ההתשה, ואמנם - נפגעו האיש ורכבו קשות. דוד נפצע אנושות ולאחר חמישה ימי טיפול ויסורים, שעברו עליו בבית-החולים בבאר-שבע, מת מפצעיו.
דוד היה ידוע כבחור נעים הליכות ורע נאמן להתרועע עמו. הוא אהב ספורט ובמיוחד כדורגל. כמו"כ, שלח ידו במכחול וצייר בשעות הפנאי. הוא ידע למצוא עת לכל דבר. והמולדת מעל לכל. אהבת המולדת והנכונות להקרבה, היו בשבילו ערך עליון.
בחוברת שיצאה לזכרם של הנופלים מיחידתו נאמר:
"המצב בתעלת סואץ, לאחר ששת הימים, יצר סוג חדש של לוחמים צעירים אמיצים... אחד מאותם הטרקטוריסטים הנועזים, היה דוד לנקרי; פגז אויב השיגו בצהרי יום, עת ישב על הטרקטור ועסק במלאכת הבצורים".