יום הזיכרון 20/4/99
רן, קשה לאבד חבר, אך הכאב חזק פי כמה בלאבד אח יקר.
רן אתה היית לי אח וחבר ולכן הכאב והאובדן גדול יותר.
למרות פער הגילים הגדול בינינו, 9 שנים שהם לא מעט, אהבנו את אותם הדברים ועסקנו בתחומים דומים, רק שאתה תמיד היית יותר מעמיק ויותר יסודי ממני.
במפגשים הקצרים שלנו יחד, אהבתי לספר לך את הבדיחה האחרונה ששמעתי ולראות אותך מתגלגל מצחוק לפעמים אפילו עד דמעות אצלנו בסלון.
אהבתי לראותך משחק עם בני, טל, לראות את האהבה וההערצה שהייתה ביניכם, צר לי מאוד שאת שיר הספקת להכיר רק חודש ואת לירן לא תכיר לעולם אבל אני מבטיח לך שהם יכירו אותך.
אני זוכר איך אהבנו לטייל בשבתות ביחד, לצלם את הנופים והמשפחה.
בבקרים של יום ראשון, כשהייתי מוריד אותך בצומת ומשם היית ממשיך בטרמפ, היינו נפרדים בלחיצת יד ותמיד בקשתי ממך שתזהר בטרמפים ושתשמור על עצמך.
לכניסות שלך ללבנון קראנו "טיול" מין מילת קוד כדי שההורים לא יבינו שהשבוע אתה שוב יוצא "לטיול" וידאגו לך. כשידעתי שאתה "בטיול" דאגתי לך אבל האמת שלא חשבתי שיקרה לך משהו, מפני שידעתי שאתה הולך עם כוח של מובחרים ושעליך אפשר לסמוך.
חבריך מספרים שהוכחת את עצמך בהיתקלות ופעלת כמו שצריך, רק שהמזל לא האיר לך פנים, כשחשבתם שהכל כבר נגמר נפגעת ונפלת.
רן, אתה תחסר לכולנו, זר לא ידע ולא ירגיש,
אבל לנצח אחי תמיד, תמיד תהיה איתי
גאה בך ומתגעגע,
אחיך אלדד