רס"ר פול ביבס ז"ל

קורות חיים

פולי נולד בבאר-שבע ב- 26.7.1970. הילד השני במשפחה בת שש נפשות. יותר מאוחר נולדו אחיו דודי וירון אשר מאוד אהב. בערד, סיים פולי את לימודיו בבית ספר "אורט" המקומי.

הוא התגייס לצה"ל לחיל האויר ושירת בבסיס הקרוב לבית בטייסת סקייהוקים. כשהוחלט על ביטול הטייסת וחשבו לאכלס במקומה טייסת F-16, הוצע לפולי לעשות הסבה, פולי הסכים ונשלח לבסיס רמון, בסיום ההסבה חזר לנבטים. אך בצער לא צפוי הוחלט על ביטול התוכנית אז הציעו לו ללכת לטייסת היסעורים. פולי הסכים הוא ראה את עתידו המקצועי בחיל האויר, עבר את הוועדה בהצלחה ונכנס לקורס, הקורס נמשך כ-10 חודשים. במהלך הקורס, סיים פולי בהצלחה גם קורס צניחה והיום בו קיבל את הכנפיים היה אחד הימים המאושרים בחייו.

מלבד אהבתו למיכל חברתו אהב פולי בע"ח ובמיוחד ציפורים, בעצם כל בעל כנף, וזה מאז שהיה ילד. כשעברה המשפחה לדירת קרקע הוא תיכנן בגינה פינת חי. פולי היה קשור לערד מאוד, כל חבריו היו שם, אנשים שגרו איתו מינקות ובכל פעם שיכול היה נודד דרומה להיות עם חבריו. כשהיה חוזר מערד היה קורן מאושר, כשהיה משוחח עם חבריו, היה מעביר למשפחה חדשות מהעיר הדרומית.

כמו שפולי אהב את ערד, כך הוא אהב את מכוניתו. הוא היה טורח להבריק אותה שתהיה מצוחצחת, דאג לטפל במנוע. עם זאת פולי לא היה מהבליינים, הוא לא יצא למעדוני לילה, רק לפעמים עם האח דודי והחברה מיכל יצא לבית קפה.

פולי היה מיוחד בדרכו, הוא היה ילד שדאג לכולם ושאל לשלום כולם. אבל הוא אימץ לו משפחה שניה "הצבא" כל החיים שלו כוונו לשם. בשנים האחרונות הוא חשב על תפקדיו, על חבריו, על עבודותיו, על לימודיו, תוך כדי, מצא זמן לתחביב הרכיבה על סוסים.

עתה הוא נח לעולמים ליד גיבורי העם. אך בבית נשמתו עדיין חיה, אם כי אינה מוחשית. מותו הפיסי הרג משהו אצל בני המשפחה שצריכה כיום לאסוף את עצמה ולהמשיך הלאה יום, יום, שעה, שעה, כמו שאמר האח דודי בדברי ההספד: "טוס לך אחי, טוס לך לדרכך האחרונה, ואני, אני נשאר כאן, גאה על אישיותך, גאה על כל מעשיך, אבל יותר מכל אני גאה על היותי אחיך".

פולי נספה בתאונה אוירית בדרכו למשימה בלבנון בתאריך 4.2.1997 .

בן 26 היה!