יניב...
יושבת אני מול התמונה
ועדין לא מאמינה
עברו כבר שלושה חודשים
מאותה שבת, השבת השחורה
בה התבשרנו בבשורה המרה
כי האח הקטן שלי יניב נהרג
נהרג בתאונת דרכים נוראה יחד עם חברו האמיתי שגיא,
ומרגע זה הכל השתנה
והבית שהיה מלא שמחה נדם!
הרעש וההמולה שהיית גורם ברגע שהיית מגיע
אינו נשמע יותר.
הצחוק הרחב והיפה שלך שוב לא נראה
והחדר שרק עיצבת נשאר ריק וקר והכל קודר.
הפצע נפער והחור שנשאר לעולם לא יגליד.
כי ההורים כואבים והמומים ואחים לא מעכלים
נשארו ולא מבינים.
איך הכל קרה? ובשניה אחת הלכת והכל נשאר אפוף מיסתורין.
איך ולמה ושב למה...
הרי רק בן עשרים ועדין לא ראה כלום בחיים ופתאום...
איך הכל שחור ונשאר רק הזיכרון והמקום שאליו אנחנו הולכים
לבקר אותך בבית העלמין, מדליקים נר נשמה ובוכים ולא מבינים
מה בכלל אנחנו פה עושים, ועל המצבה הקרה חקוק בגדול
יניב גולן בן עשרים!
ופתאום מתעוררים ומהחלום ולמציאות חוזרים
זהו שוב לא נראה אותך יניב.
כמה כואב רק לחשוב שהחיים ממשיכים ואנחנו מתבגרים ורק אתה נשאר בן עשרים..
ולצידך צמוד שוכב שגיא שהוא רק בן עשרים ואחת
החבר הטוב שהיה ונשאר לך.
השאיר משפחה המומה וכואבת כמו שהמשפחה שלך יודעת יניב.
והחלל הריק והכואב שנשאר לנו.
שמרו על עצמכם באשר תיהיו.
יהי זכרו ברוך.
מאחותך האוהבת שוש.