אבי תמיד היה עליז ושמח, במקצועו היה מצויין. חיילים אשר עמדו להשתחרר לא היו עושים אחראי משמרת, אבי עשה מפני שאפשר היה לסמוך עליו. גם בהפלגות הסוערות החזיק משמרת ושמר על מוראל בין החבר'ה. כעגננו בנמל לאבי תמיד היתה עבודה עד מעבר לראש ותמיד ביצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר. בסיומו של יום עבודה מפרך אמר לי "חיים היום עושים מקלחת אדים" הלכנו למקלחת יחד. כשעמדנו לצאת ל"אפתר" תמיד התיעצנו בו לאיזה סרט ללכת. פקודותיו היו נשמעות ומתבצעות. כשנאמר לי להתכונן למבחנים מקצועיים שלב יותר גבוהה אבי הכניס אותי לחדר העבודה והסביר לי את כל החומר מאלף ועד תו. גזל משמנו החופשי רק בכדי ללמד אותי את כח החומר לו נזקקתי. בזכותו ובזכות הידע שלו עברתי בהצלחה את כל המבחנים וכשבאתי לאוניה היתה זו שאלה ראשונה ששאלני "עברת?" מרוב שמחה התחבקנו. הוא היה זה שבשר לי שהועלתי לדרגת רב"ט. כשאבי היה אחראי משמרת ממש היה תענוג להסתכל עליו כיצד בצע את העבודה בדיקנות ובנקיון למופת, ממש תענוג לעין. בסוף משמרת לא פעם הציע אבי לחבר'ה לעלות לגשר ולהשתזף מעט, אז ספר לנו בדיחות וסיפורים, ספר על תנועת הצופים על ילדותו על הספורט האהוב עליו - צליחת הכנרת.
אבי היה המועמד היחידי מכל המחזור שלו באוניה לקבלת דרגת סמל.
באותה שבת גורלית ירדנו מהמשמרת ופתאום נשמעות קריאות "עמדות קרב" "עמדות קרב" אבי מיד רץ לחדר מכ"ם והודיע לגשר שחדר מכ"ם נמצא בעמדות קרב. פתאום נשמעה התפוצצות שזעזעה את כל האוניה ואני שנית מודיע לגשר כשדמעות יורדות מעיניו שחדר מכ"ם יצא מכלל פעולה. אבי לא פחד לא התרגש לא היה בהלם, כאילו לא קרה לו כלום, הוא הרגיע את החברה, עלה לגשר הפיקוד והיה צמוד למפקד האוניה, מסר את זוית ההטיה של האוניה למפקד. אחרי שנטשנו את האוניה בפקודת המפקד ראיתיו שוב במים אולם אז צפה גופתו על המים וממש התחלתי לבכות כמו ילד קטן...