"הכרותי הראשונה עם אבי היתה עוד בגן הילדים וכבר אז נתגלה אבי כילד שופע חיוניות ומרץ שלעיתים קרובות קשה היה לרסן את שובבותו ומרצו. בבית הספר היה אברהם דמות חיובית ואהודה, בעל רצון עז ובעל שאיפות שונות שאת רובן ככולן הגשים אם במהרה ואם כעבור זמן מה. אולם לשאיפות אלו לא ניכרה השפעה על לימודיו בהם עשה חיל משום שראשו היה פתוח תמיד לשמוע ולקלוט דברים חדשים".
"בכיתות הגבוהות יותר ידידותינו נתהדקה ומצאנו שפה משותפת אשר התבטאה ברוב המקרים בשעות אחה"צ משותפות בהן בילינו בצותא פעם בביתו ופעם בביתי. משחקינו העקריים בגיל בית הספר היו משחקי "מלחמה" שבהם נתן אבי פורקן למרצו הרב ומידי פעם מצא תחבולות ותכסיסים שונים על מנת לגבור על ה"אויב". זכורני מקרה שבאחת "ההתקפות" נעזרנו בעגלה ישנה שהיתה בחצר ביתינו, השתוללנו ו"התקפנו" עד אשר קרתה תאונה, העגלה התהפכה ואבי שבר את ידו, כתוצאה מתאונה זו סבל הוא זמן מה אולם בשל רצונו העז וחוסנו הגופני התגבר ועל אף שהתהלך זמן מה חבוש בגבס עשה כל אשר חפץ בידו האחת."
"נפגשנו לראשונה ב-29.6.63 יום הולדתי ה-16 על שפת חוף ה"אילנות" בפיקניק של השכבות הבוגרות בצופי "הנהגת צפון" היה זה כחלום ללא מילים בו נתנו ביטוי לרגשות להגיגים ולתשוקות המבטים בלבד. התכתבנו במרץ ובתכיפות בין פגישה לפגישה, הוא הרבה לספר אודות אביו בפרט והוריו בכלל על המות וכו' דרכו ופעילותו בצופים והיה מלא מרץ לפעילות וליצירה. בכל המחנות היה הוא בין ה"חלוץ" שהכין את המחנה לחניכים, בטיולים היה בין המובילים ולא היה גבול לנכונותו לפעול הן כחניך ובפרט כמדריך. רבים היו הסכסוכים בינינו בתקופה זו בה עמדו האידאלים בראש מעייניו והדעות אף הן היו שונות במקצת בינינו. אבי היה מדריך טוב, בשל אשיותו, הקסם שלו ריתק את חניכיו והעניק ברצון וביד רחבה מהידע הרב שלו, שליטתו בחומר הצופי הן הרעיוני והמעשי על כל גווניו שטחיו וסעיפיו היתה ללא דופי והוא הוסיף ועלה בסולם הצופיות וההדרכה."