דמותו של אברהם: רחב כתפיים, שזוף עור, מלא חיים אינו מפחד, תמיד רץ קדימה, תמיד רוצה להיות ראשון אך הפעם הגורל הקדימו.
...הרוך שקט ונפלא שלו תמיד השרה הרגשה של שלוה של בטחון, של "אל תדאגו הכל יהיה בסדר". ואכן, הכל בסדר עכשיו, אך אתה איננו ואין תנחומים להוריך שמשענת איתנה היית להם, וזיו תקוותיהם.
בבית היה אברהמל'ה ילד טוב ומסור, אוהב ואהוב על הוריו, אחותו ושכניו אפילו קטנים אשר רצו לקראתו בשובו לחופשה הביתה כדי לזכות בבת צחוקו אשר לא סרה משפתיו וברק חביבות מעיניו.
אברהם הרבה לבלות ליד מימיה הצלולים של הכנרת והאם משקיפה מחלונה בשוטו בסירת "הצופים". האם אשר היתה לו כחברה בנדודי השינה המשיכה לרקום חלומות, והוא היה חן מלא ושופע תוכניות עתידו...
האם אשר תמיד חרדה תמיד חששה לגורלו כי ידעה - הוא תמיד בראשונים, אכן החרדות לא לשוא היו: הוא הלך מאיתם.
חברה לעבודה (של האם) ל א ה.