חמי היקר
אין מילים שיוכלו לתאר את הכאב.
קמנו למציאות קשה מנשוא, קשה להכיל את חסרונך. ללא שמחת חיים , הדומיננטיות, הלב הגדול, האהבה שרכשת לנו, תמיד ייעצת, כיבדת. היית לב אחד גדול .
איך נבין שיש עוד הרבה שלבים ורגעים בחיינו שלא תספיק לחוות איתנו?
שלא נרקוד סלסה באירועים כמו שתמיד אהבנו, שלא תחבק את מיאל יותר בעוצמה ותקרא לו מיאלוש, שהוא לא יזכה לגדול לצידך?
שלא נזכה למטעמייך שהיית מוריד בשמחה אלינו לבית שנטעם גם כשלא הרגשת טוב.
שלא תפנק בימי הולדת? לא נעודד יחד במשחקי ברזיל?
שימי , שמחה שזכית לחוות חתונות איתנו , ולהכיר את הנכד הראשון שלך ולחוות איתו רגעים קסומים.
יום לפני שנפרדת מאיתנו, הספקתי לדבר איתך ואמרתי שימי אתה זוכר שהכנתי לך עוגה כשיצאת מביה"ח? אז קניתי לך עדשים להכין לך את המרק שאתה אוהב מבטיח לי שתחזור? והנהנת כן עם הראש עם חיוך. ולצערי לא חזרת.
שימי תודה לך על כל הרגעים שלא נשכח , החוויות מה שנשאר זה תמונות וזכרונות.
נוח על משכבך בשלום.