לאהוד היקר שלום.
עבר זמן מאז שנפרדתי ממך ונותרו מספר מילים שרציתי להגיד לך.
ישבתי עם עצמי במשך זמן רב וחיפשתי הסברים למעשיך , אך אין הסברים ואין הצדקות. דווקא אתה, האדם המתחשב ביותר שהכרתי, עשית את המעשה האנוכי ביותר שקיים, בלי לחשוב על הסבל הרב שנגרם למשפחתך ולחברייך, דווקא אתה, אדם אמיץ כל כך בחרת לברוח.
אני לא יכול שלא לומר לך שאני כועס, כעס רב על שעזבת במקום לעמוד מול בעיותיך ועל כך שהסתגרת בתוך עצמך במקום לשתף אחרים בצרותיך. אני חייב לומר לך שגם הסיבות הנראות לעין שבכל זאת היו לך, היה מקורן בטעות. היו לך מחשבות על כך שאתה חייל לא טוב מספיק ועל כך שאתה מאכזב את מפקדך וחברך, אתה פשוט טעית טעות גדולה, כל המחשבות האלה שלך היו טעות. אני וחברייך האחרים לצוות אהבנו והערכנו אותך מאוד. היית אם חדור מוטיבציה, היית חי"רניק בנפשך, אף פעם לא התלוננת, תמיד חשבת על אחרים לפניך. גם למפקדך הייתה הערכה גדולה אליך כלוחם, דבר שהתבטא במשימות הפיקודיות הרבות שהוטלו עלייך, הייתה לו גם אהבה גדולה לך ולאישיותך. היית רחוק מלאכזב אותנו. היית מקור לגאווה.
לצד הכעס הרבה שאני חש, אני מנסבה בליבי להבין אותך ומרגיש שאיני רשאי לבקר אותך בגלל שאני איני ער לעצמת הכאב שחשת, ולכובד המועקה שהיית הלך בשעותייך האחרונות.
לפני סיום אני רוצה לבקש את סליחתך, אם עשיתי אי פעם מעשה שפגע בך או שגרם לך לאי נעימות.
אני מצטער על כך שלא הייתי שם בשבילך על כך שלא הייתי ער למועקה שלך ועל כך שלא עזרתי לך לפתור את בעיותיך.
אני מבטיח לך שאני ושטר חברי הצוות נשמור על קשר מתמיד עם משפחתך ונהיה שם תמיד לספר על תכונותייך הטובות ואישיותך המופלאה.
לנצח אחי אזכור אותך תמיד
מתן גורטלר