אהוד
.."כשתמות משהו ממך, משהו ממך בי
ימות אתך, ימות אתך.
כי בלבנו
כן בליבנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאתנו
משהו מת בנו
ומשהו נשאר אתנו..."
אני לא יודע אם אוכל לבטא במילים את הכאב שנגרם בתוכנו מאז שהלכת ואני מאמין שכל המילים שבעולם לא יוכל למצות אותו.
אנחנו כאן במרוצת הזמן ובפעילות היום יומית מנסים להילחם בשגרה ולזכור אותך, אבל אז מתפשטת עלינו הרגשה של כאב עצום, של חוסר אונים ומחשבות מה היה קורה אילו...?
אהוד, באותם רגעים מפחידים של התאחדות אנו מרגישים בתוך תהום שניפרע כשהלכת.
אהוד, עם הזמן מה שנותר הוא הזיכרון והכאב, אנא אהוד טע בנו את הכוח להמשיך הלאה עם אותם ערכים שלמענם אנו חיים, ועם כל הכאב והקשיים שבהם אנו נתקלים.
אוהב אותך ולעולם לא שוכח
אייל