אהוד
עכשיו כשאני כותב לך, אפילו אם עברו כמה חודשים אני עדיין לא מאמין, לא קולט את זה או אולי לא רוצה לקלוט.
מהטירונות התחברנו מאד והיינו בקשר טוב מאד ומאד אהבתי אותך, עדיין אוהב ועצוב מאד.
אבל אין ספק שגם כועס כי אני לא מבין למה בן אדם כמוך שכולם כל כך אהבו, היית חבר שתמיד חשוב לו האחרים לפניו, והיית מוותר על המון דברים בשביל חברים.
ולעשות מעשה כזה אגואיסטי? אני לא מבין וכנראה לא אבין.
אני זוכר שביום שלישי בבוקר ששמענו שלא באת כל כך פחדתי שידיחו אותך מהצוות וכל אותו ניווט בלילה חשבתי איפה אתה וקיוותי שלא יקרה לך כלום, כאשר הודיעו לנו הייתי בהלם הרבה זמן.
תמיד תהיה שייך לצוות, אזכור תמיד ואוהב אותך תמיד...
יגאל סוראקי