אהוד
כל אחד מאיתנו קיבל זכות המדומה לפיסה של פלסטלינה, אותה הוא מעצב בעצמו, אותה מעצבים האנשים סביבו.
באותה פיסה כרוכים מספר גדול של אנשים, ואותה פיסה גדלה, ומקבלת צורה מסוימת, אטך עם זאת שואפת להגיע אחרת. אך כאשר איננו מרוצים מהצורה אליה הגענו עם הפיסה, ואנו רוצים לשנותה, אי אפשר לזרוק אותה ולהחליף בחדשה. הפיסה צריכה להשתנות בעזרתם של האנשים אשר תלויים בה, ואכפת להם ממנה, כיוון שאותה פיסה - פיסת החיים היא זכות גדולה ויקרה כל כך.
לכן אהוד חייב הייתי להתייחס למותך בצורת מטאפורה.
כאשר ראיתי את אביך ואמך ושאר המשפחה מול קברך,
זאת הייתה אחת התמונות הקשות שראיתי מימיי.
לכן העצב הגדול מלווה בכל כך הרבה כעס,
והפתרון בו בחרת אינו ניתן לעיכול בעיני ונמצא בניגוד גמור לאופייך.
היו לך עוד כל כך הרבה דברים למצות בחייך, ובמותך שמת קיץ לכולם,
מותך גרם לי להבין עד כמה חשובים החיים.
ועד כמה חשוב אתה לי.
עידו