רב"ט אהוד נחום ז"ל

15.10.98
אהודי:

אני כותבת לך עכשיו בשם כל החברה, כי אני בטוחה שלכל אחד מאינו יש הרבה מה לומר לך, לפני שנפרדים ממך. כי התחושה היא קשה מנשוא, נותרנו יתומים מחבר, מאח.
לא קל לרשום לך מילים של פרידה, כי זה כאילו עוד לא הסוף, ובעצם הכל רק התחיל, ולא ממש הספקת להיות, וזה כל כך קצר וכואב ומפציע, וכאילו מחר נפגש בדיסקו בקיבוץ ונרקוד על הרחב, שוב כמו שרק אתה מסוגל עד שתפיל את כולנו מהרגליים.
אומרים שעכשיו זה הזמן להיפרד ולומר שלום, למרות שלכולנו ברור שזה לא הזמן הנכון והמקום הזה כל כך לא בשבילך.
זה מוזר שדווקא אתה הראשון לתת מעצמך והאחרון שיודע לקחת, הראשון להתנדב, לעזור. הראשון שיודע להצליח. הראשון שחלם על מדים וצבא, והיה הלוחם הכלי של השכבה, וביחד ע כל זאת, הראשון שידע מהי צניעות.
זה מוזר שדווקא אתה בחרת להיות גם הראשון למות.

ממרכבת האלים שמקבלת כעת את נשמתך הטהורה אל בין שורותיה
עמוסות נשמות החיילים, ועוטפת אותך ברחמים.
אני מבקשת שיתנו בך את תורתם.
ובנו את הכוח להמשיך ולהיות.

אוהבים כולנו.