29.4.98
(יום הזכרון לחללי צה"ל)
רן אחי היקר!
היום יום הזכרון לחללי צה"ל. היום כמו בכל שנה עומדים דום עם הישמע הצפירה, צפירה שתמיד כילדה קטנה גרמה לי לחשוב על כל אותן משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן, ולהרגיש את עוצמת הכאב כל כך מקרוב.
היום, לצערי הפכתי לחלק ממשפחת השכול.
רן, לעולם לא אשכח את אותו רגע ארור מליל ה-15.5.97 בו פקדו את ביתנו, נציגי קצין העיר ובישרו למשפחתנו על מר גורלך - על נפילתך.
אכן בשורת איוב. פתאום בבת אחת חרב עלי עולמי, בבת אחת איבדתי אח וחבר קרוב. תמיד היה לי כל כך כיף, לחלוק עימך חוויות. תמיד אזכור אותך רן, עם החיוך המבוייש והמקסים הנסוך על שפתותיך. בחור שרירי ואנרגטי שתמיד אצה לו הדרך. תמיד חיפשת ליצור, ליעל ולשפר בכל אשר טמנת ידך.
חבריך לצוות בסיירת הצנחנים מוסיפים לספר לי אודותיך, כיצד היית להם אח ורע, איש שומר סוד, תמיד כל כך פדנט, דואג לכל פרט ופרט לפני יציאה לאימונים ולפני כל פעילות מבצעית. כיצד תמיד סחבת משאות כבדים על גופך החסון, וכיצד סירבת לתת להם ליטול חלק בנטל...
זכור לי כיצד בשנה שעברה, בדיוק כמו היום, יום הזיכרון לחללי צה"ל מיהרת על מנת להספיק ולפקוד את קברו של חלל יחידתך - חן כנרתי ז"ל, לפני שתמשיך הלאה לחגיגות יום העצמאות ה-49 למדינת ישראל, שבדיעבד הפך עבורך ליום העצמאות האחרון אותו חגגת עלי אדמות.
הרי שלושה ימים לאחר אותו יום עצמאות, לאחר קרב ארוך וקשה, לאחר שנילחמת כמו אריה והיית מאוד חיילי כפי שסיפרו לי חבריך, ניפגעת מאחור ע"י מחבל ארור, פגיעה קטלנית, בצידך הימני שפערה בחזך חור גדול, זעקתך נשמעה מעל שמי לבנון ומייד לאחר מכן נדם קולך.
כשאני נכנסת לחדרך, שנשאר בדיוק כפי שהשארת אותו, ואני שומעת את שירו של הזמר חיים משה: "תמונות מן האלבום" קשה לי שלא לראותך לנגד עיני, כאילו השיר הזה נכתב עבורך, אך קשה לי יותר לדעת שבשורה בה נאמר 'רק חזור הביתה...' אתה יותר כבר לא תחזור.
רן אתה חזר לכולנו!
אוהבת ומתגעגעת מאוד,
אחותך איריס