סמ"ר אלירן טולי טולדנו ז"ל

לטולי (או: 63 קילו של יופי ושלמות...)

כמעט חצי שנה עברה מאז היום הנורא ההוא, ה-23.9.03, היום השחור ההוא, היום שבו נעלמה לי שמחת החיים. אני יודע שאתה לא רוצה שזה יקרה ואם יכולת להופיע אלי לשניה, היית ודאי אומר לי ששמחת חיים זה הדבר הכי חשוב שיש לבן-אדם, אבל מאז כבר כלום לא אותו הדבר. לא עובר יום שאני לא נזכר בך וברגעים המופלאים שהיו לנו יחד - עם 'סמדי'/'סמתה' במועדון, הצחוקים על רחלי המדסניקית, עם גיפית, גירית, אשקובית, עם הסתלבט על מנוש בפרחים, בצבעים, בתנועה...
השיחות בטלפון הארוכות של ימי שבת, ההודעות שהיית משאיר לי במשיבון, הניפוח של כל דבר וההוצאה של כל דבר מפרופורציה ועוד מיליון זכרונות של מילים, תמונות, בדיחות (אישיות בעיקר...), נסיעות ו...
בזמן האחרון מושמע הרבה ברדיו שיר ישן בגירסה חדשה: "אלוקים נתן לך במתנה - דבר גדול, דבר נפלא / אלוקים נתן לך במתנה - את החיים על פני האדמה".
ובכל פעם שאני שומע את השיר הזה אני מוחה דמעה, מוחה ונזכר, מוחה ולא שוכח ומודה לאלוהים על שנתן לי להכיר אדם מופלא ונדיר כמוך, אפילו לתקופה לא ארוכה של כמעט שנה וחצי.
רציתי לספר לך שעכשיו אני כס"פ אנקור, של הפלוגה שלך, הפלוגה שכה אהבת. אני כנראה משתחרר יחד עם המחזור שלי ואמנם הייתי פה בקושי חודש, אבל רק בשביל אותה שבת פלוגתית, שבצאתה הדלקתי את נר הזיכרון השבועי לזכרך ונשאתי מספר מילים היה שווה לי לעבור... הרגע הזה שבו הצדעתי לך היה מבחינתי תפרים על הפצע, פצע שלא יחלים ולא יגליד.

שלך, לתמיד, קלימי