סמ"ר אלירן טולי טולדנו ז"ל

אלירני...

אינני יכולה להתבטאות מספיק בכדי לכתוב על כאביי עליך... לכתוב על אדם יקר שהיה ידיד, חבר ובעיקר אח, אח קטן!
אח שהיה איתי בכל מקום, שידע הכל ותמיד. עם זה לבלות, לצחוק ועד סתם לעשן סיגריה עם נס ולדבר עד הבוקר.
הייתי מגיע אליי בלי להודיע. ישר מהצבא במדים ומתלהב מהם. והמשפחה שלי היתה מקבלת אותך כמו בן.
"אבא תמיד אמר" "אני תמיד רואה את אלירן נכנס ואף פעם לא ראיתי אותו יוצא" כל כך אהבת להיות אצלי. אני יודעת שאהבת אלירני אומרים שהזמן מרפא את הפצעים אבל אצלי זה רק מגדיל אותם, כי בכל יום אני בעצם קולטת מה עיבדתי נזכרת בזיכרונות בשלישיה שהיינו... אני אתה ומעין כמה כיף עשינו, היינו כל כך ספונטנים וזה איחד אותנו עוד יותר.
היינו שלושה אחים והיום אנחנו רק שניים כי קברנו את אחינו הקטן. נותרנו שניים עם כל כך הרבה זיכרונות טובים וזה הדבר היחידי שגורם לי לחייך ולהמשיך הלאה בחיי כי אתה עצמך היית כה אופטימי. אמא שלך אמרה לי שכשאנחנו היינו צוחקים כל הבית היה שומע זה היה כמו מכונה של צחוק היא אמרה.
כל כך הרבה תוכניות היו לנו, בילויים, רישיון שופינג כי החורף הגיע אבל אתה עוד לפני הגשם הראשון הלכת.
עכשיו הספר שלך נותר כפי שהשארת אותו, אתם הבגדים שמחצית מהם קנינו ביחד מריחה אותם והבושם שלך ה-2-1-2 שלך כל כך אתה. ואת המשפחה המקסימה שלך שבכל אחד ואחת מהם אני רואה אותך ואת נקודת החן שלך.
ועכשיו נותרה רק המצווה שלך שביום הלוויה הגיעו אליה אלפי איש ממקומות כל כך רחוקים ושונים כולם באו להתאחד איתך. זה רק מראה כמה רחוק הלכת בישביל חברים. וכל חבר בטוח שהיית החבר הכי טוב שלו. כי התנהגת לכולם שווה בשווה. ואלירני אולי זה נשמע מגעיל אבל כשכולם בכו אני כעסתי כי אף אחד לא היה קרוב אליך יותר ממני. אף אחד לא יודע איזה צבע אהבת, מה רצית להיות, את הסופות שלך אף אחד. זה סוציומטי אני מודעת לזה, אבל כעסתי. ובסוף הבנתי שמותר לכולם לבכות כי כולם היו חברים שלך וכולם אהבו אותך וכולם זוכרים רק את הטוב שבך. וכמה מצחיק היית עם כולם.
וכשסיפרתי את זה לאנשים הבנתי שבעצם כולם חשבו את אותה המחשבה, כי כל אחד חשב שהוא בעצם הכי קרוב אליך.
אלירני שלי
הצער שלי אליך הוא הגדול מכולם וכמעט בכל יום ביומו אנו שומעים על עוד צער ועוד מוות ועוד פיגוע מצער.
ובכל פעם זה מכה בי שוב ומחזיר אותי אליך... אני עדין כועסת שנתתי לך לעזוב את החדר שלי כמה ימים לפני שנהרגת הייתי צריכה לנעול אותך שם ולשמור עליך כמו תינוק. אבל זהו הגורל. ולכן עכשיו אני קצת נרגעת כי אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה, ומאחד את כולנו ביחד כמו בימים הטובים. כי אתה הגיבור שלי הילד של כולנו והאח הקטן שתמיד ישאר לי לנצח.
נזכורך תמיד לטוב ממשיכה לאהוב ותמיד מתגעגעת.
כי אתה לנצח בליבנו, ותמיד בחיוך שלנו.

ממני אחותך סופי

תהיה נשמתך בגן עדן!