סמ"ר אלירן טולי טולדנו ז"ל

לטולי היקר

עברו 9 חודשים, דברים השתנו, עונות חלפו, אנשים המשיכו הלאה ורק דבר אחד נעצר מלכת, קבוע דומם - דמותך, אותו בחור מצחיק יפיוף מקסים נשאר במקום.
יש אנשים שחיים חיים שלמים ולא מגיעים להספקים שהיו לך בכל חייך שלא מבינים את הדברים שלך היו כעמוד תווך - אהבת הזולת, ואהבת החיים.
אפשר "לטייל" ימים בחדרך שלך מהתעודות. עבודות שלך ספרים שכתבת ולא לסיים, אך מה זה שווה עכשיו.
עבר הרבה זמן אך עדיין קשה לעכל, ואתה נמצא שם, תמיד. בכל מקום מנסה לזכור את דמותך שהקלה עליי, ועשתה את הדברים הרבה יותר פשוטים, זה מדהים לכל אחד שהכיר אותך יש דברים נפלאים להגיד עליך, אך מלבד זה לכל אחד גם יש איזה רגע פרטי, ושמור רק לך ולו, שרק אתם תבינו, ורק אתם חוויתם, פשוט ידעת לנגוע בכל אדם בנקודות הרגישות שלו, וליצור איזשהו קרבה שאי אפשר להסביר, אז גם אני כמו כולם מתגעגעת אליך וחושבת בלי הרף, ומחזיקה את עצמי לא ליפול לבכי, ולדיכאון, וכמו כולם יודעת שאתה היית אוסר זאת עליי, ורוצה להפך שנמשיך לחייך ולצחוק. והכי חשוב שנתחיל לחיות ולהנות מהחיים. וגם אני כמו כולם הכי מתגעגעת לטולי שלי, שדיבר איתי, שצחק איתי.
לטולי הפרטי שלי, יש ותמיד יהיה חלק שלך מכל אחד מאתנו, שזכו להכירך. בשבילך, זה להתפלסף יותר מדיי, אך זה בא מהלב, אז עכשיו בלי להתפלסף אתה חסר לי, מאוד. הייתי רוצה לעבור איתך את החיים אחרי הצבא, ולהיות חלק מהבעיות והחוויות שהיו לך, כי ללא ספק אתה חלק משלי עד היום.
זה קצת נדוש אבל יש משפט משיר שלא עוזב אותי, וכך אני מרגישה ברגע זה "ים של דמעות בשתי עיניי, ליבי זועק שובה אלי". אבל הדמעות לא יוצאות כאילו הלב יודע שזה לא המקום ולא הזמן, וזה לא יחזיר אותך, תודה לך - מתגעגעת ומרגישה כל הזמן בחסרונך.

אוהבת שלך
אוסנת