אלבום תמונות
יעקב היה צעיר בגילו אך מבוגר בנפשו ובהתנהגותו. למרות גילו 15 שנים בלבד הצטרף יחד עמי להגנה וישב במטה שמרכזו היה מלון "אזגוט" משם יצא למצבעים בשליחות אנשי המטה והמפקד. וכן בשליחות עצמו.
דוגמאות לגבורתו ומעלליו יש רבים אך אני אביא רק מספר מהם:
חיים צוץ (גביש) סמך על יעקב ושלח אותו יחד עם מאיר אביגדורי (שעיה) להביא מכתב לשחרור השבויים היהודים אל המוכתר של הערבים. ביתו של המוכתר היה במרכז העיר העתיקה ששקקה ערבים מכל עבר, אך יעקב הכיר כל פינה ולא ידע פחד, יחד עם חבריו הניחו את המכתב בפתח ביתו של המוכתר ומיד חמקו לצד היהודי.
מקרה אחר: שוצטמן מפקד אחראי על העיר העתיקה הוביל משוריין אשר חילק אוכל וציוד לנצורי העיר העתיקה וגם הגן עליה. יום אחד כאשר המשוריין ירד לעיר העתיקה הושם מחסום ומוקש (מול מלון אדלר) ונוסעיו הותקפו ע"י הערבים, היתה דרושה עזרה דחופה ומיידית לחילוץ הנוסעים מהמשוריין.
המשוריין עמד במחסום ליד מלון אדלר ולא היתה אפשרות להתקרב אליו, הערבים ירו אש מכל הכיוונים. יעקב שהיה אחראי בעמדה הפעיל שוב את סגולותיו כמנהיג ומפקד, נתן הוראה לאנשים שישבו בעמדה לירות אש ללא הפסקה, הוא עצמו קפץ אל הגג של אחד הבתים הסמוכים (ביתו של מזומן) ירד למטה למשוריין וחילץ את הנוסעים תחת מטח יריות.
יעקב התגלה כאן כמפקד אשר לא אבד את עשתונותיו. ולמרות המצב הקשה חילק הוראות כמפקד ותיק עתיר נסיון.
אחת מהמשימות הנוספות שהוטלו על יעקב, היה להוביל יחד עמי חבלים שלנו שהגיעו מיבניאל אל אזור המחצבה והיה צורך להובילם ללא פגע למטה ששכן במלון "אזמוט". אני ויעקב המתנו לחבלנים במחצבה והובלנו אותם למלון אזמוט.
מפקד המטה חיים צוץ (שגיב) שחרר אותנו לאחר מילוי המשימה, אך יעקב התעקש להשאר במטה, ולא זז משם. זמן מה לאחר מכן היה צורך במתנדב שיוביל את החבלנים לעמדות הקדמיות של הערבים בכדי שיוכלו למלכד אותם ולפוצצם. כמובן שיעקב התנדב ללא היסוס. והוביל את החבלנים מעמדה אחת לשניה, ובעיקר לעמדה המסוכנת ביותר שבה ישבה כנופית ערבים גדולה, העמדה שכנה בבית ברח' גולני (מול משטרה צבאית היום).
החבלנים מילכדו ופוצצו את העמדה וכן את שאר עמדות הערבים.
משימות רבות הוטלו על יעקב שרק על חלקן ידענו. הוא עשה הכל בשקט, לא התרברב ולא היה מוכן לספר להורים לאן הוא הולך.
תמיד, בכדי שאהיה רגוע, ליוויתי אותו מהבית שלנו עד ליד העמדה במלון אדלר והוא היה חומק במהירות לתוך העמדה.
אכן שום כדור ערבי לא יכול היה לו, ולמרבה האירוניה הוא נהרג מכדור יהודי.
יהיה זכרו ברוך
יחיה פדידה