רב"ט שמואל חיון ז"ל

דברים לזכרו מאת נחום
שמואל ז"ל, זכור לי עוד מתקופת ילדותי, וזאת בהיותו אחד מידידיו הטובים של אחי אברהם ובאי ביתנו. הוא היה מהבחורים היהודים אר הופעתם היתה גאוה ליהודי העיר. גבר איתן חסון ונאה מראה, והעיקר גאותו על יהדותו אשר הפגינה בפני קבל עם ועדה.
אז, בטבריה של השנים 1936-39 עת העיר היתה מעורבת באוכלוסיה ערבית יהודית היה נוהג לשבב הערבי להתאסף ברחבה מחוץ לעיר העתיקה - כיום האנדרטה של התותח - והיו מפגינים גבורתם ויהולתם בהרמת משקלות ותרגילי שרירים וכוח. המון רב ערבים ויהודים היה מתאסף במקום ומביט "בגיבורים" ונהנה מיכולתם הפיזית.
עד היום הנני זוכר את הרושם העז אשר שמואל חיון השאיר בהופעתו הראשונה אל מול השבב הערבי והפגין יכולתו שגברה על כולם.
גאוה מלאה לב היהודים אשר נוכחו במקום על אומץ הלב והגבורה שלו, והלם על הערבים כעס ושנאה אחזה "בגיבורים" הערבים יען כי לא יכלו לגבור על שמואל באין מוצא, הזמינוהו להופעה הבאה, בתקוה להכניעו. אכזבתם היתה מרה שבעתיים משנוכחו שאין ביכולת לגבור עליו, מה עוד שבו גם פתח אומץ ליבם של בחורים יהודים נוספים להופיע ולהתמודד מול בני דודינו הישמעלים.
שמואל היה חבר ההגנה, עד גבור המאורעות גויס לקוטרות, ולאחר מכן היה שומר ראשו של ראש העיר היהודי זכאי אלחדיף זמל, ורק בהעדרו של שמואל, הפורעים מצאו שעת כושר ורצחוהו נפש.
מתקופת המאורעות לקום המדינה למחרת קבלת ההחלטה באו"ם על הקמת מדינת היהודים רבים מבחורי ההגנה גויסו מיד לשרות פעיל, בין בחורים אלה היה גם שמואל ז"ל. בהיותו בעל ידע בשטח הבטחוני, מונה למ"כ ואחראי ליחידה אשר היה מתפקידה לאבטח את האוכלוסיה העברית בשטח העיר העתיקה. הוא מילא תפקידו באומץ לב ובמסירות הנפש עד לרגעו האחרון.
עם גבור הפורענות בכל חלקי הארץ וכן בטבריה, נוצר מצב מתוח בקרב תושבי העיר העתיקה ופחד התושבים גבר. בחורינו אשר ישבו בקרבם מתפקידם גם להעלאת מורל האוכלוסיה עוד ביום זכוריו לי דברי השבח וההול של אושר אימהות וזקנות מאותה תקופה על מסירותו ומעשיו של שמואל בנוסף לתפקידו הבטחוני, הבאת חלב ולחם לילדים וסיפק כל מחסורם, העיקר הרגשת הבטחון.
שמואל חיון נפל בזמן המצור על העיר העתיקה ביום 14.3.48 בעת שחש לעזרת שלושה מחבריו אשר הותקפו באש עזה. הוא נפגע, אך חבריו נחלצו בריאים ושלמים והם העבריהו מיד לבית החולים 'שויצר' במצב קשה מאוד.
עוד באותו יום ביקרתיו, ובהיותי ליד מיטתו הביט בי ואמר: "נחום! חבל שנפגעתי, לא אוכל יותר להגן על האמהות הזקנים והילדים. איני חש בכאבים בכלל, הכל נראה לי מסביב יפה מאוד, אך איני חש בגופי לא ברגלי ולא בידי, אנכי רק רואה, שומע, ומדבר, חבל אין ביכולתי לעשות דבר, אני משותק". הוא שאל אם יבריא ויוכל למלא חובתו.
לצער כולנו שמואל חיון נפגע בצוארו ובאותו יום נפח נשמתו על הגנת המדינה שבדרך ובעיקר על תושביה העתידיים - הילדים האמהות והזקנות שאותם כה אהב.
שמואל נולד בטבריה ב-1918 להורים הרב יעקב חיון אחיו היה רב הוא היה נשוי חשוך ילדים.

כתב נחום עב.