אלבום תמונות
הלאמת תעלת סואץ על-ידי נאצר, נשיא מצרים, גררה בשנת 1956 יוזמה משותפת של צרפת ובריטניה לתפיסת תעלת סואץ כדי להבטיח מעבר שיט חופשי בתעלה. ישראל, שעמדה באותה עת מול איומי מלחמה מצד מצרים, שותפה כבעלת-ברית במבצע הצרפתי-בריטי ועמדה לפלוש לחצי-האי סיני כדי לכבוש אותו ולטהרו.
הראשונים שידעו על היוזמה הזאת היו אנשי חיל התותחנים. אחד מהם, דוריאן גילאון, הצטרף לספינה הצרפתית, ששייטה מול חופי סיני לפני פרוץ הקרבות. בעת שהתקיימה ישיבת התיאום הארטילרית בין צרפת לישראל, אמר הנספח הצבאי הישראלי בפאריס לצרפתים: "אני רוצה שהספינות יושיטו סיוע ארטילרי לכוחות צה"ל, האמורים לכבוש את מוצבי רפיח בחצי-האי סיני."
לא היה זה "הרומאן" היחיד שהיה לישראל עם צרפת. באותן שנים סיפקו הצרפתים לחיל התותחנים הישראלי את התותחים הראשונים בקליבר 155 מ"מ. מרבית כלי המלחמה של חיל התותחנים ערב מבצע "קדש" היו נגררים. קשה היה להאמין, שהתותחים הללו יצליחו לשעוט בחולות סיני עם הכוחות המסתערים במהירות, מבלי להיתקע.
בהינתן אות הפלישה לסיני החלו הטנקים וכוחות החי"ר להתקדם לכיוון תעלת סואץ. התותחים נתקעו. היו מפקדי תותחנים שלא עמדו בקצב, או שאנשי השריון שכחו אותם. בקרב על סכר הרואפה, במזרח סיני, לא הפעילו את הארטילריה. "מדוע אינך מפעיל אותנו? " -שאל מפקד הארטילריה את מג"ד השריון שהסתער על הסכר, וזה ענה לו, כי הוא פשוט שכח שהתותחים עומדים לרשותו. מאוחר יותר, כשכוח השריון שנלחם ברואפה הגיע לאום-שיחאן, הוא ביקש שהתותחים יירו לעבר השריון המצרי, שעלה על ציר אל-עריש. פעולה זו הוכחה כנכונה, והכוחות המצריים נסוגו לאחור.
חטיבה 9, שירדה לכיוון שארם א-שיח', היתה זקוקה לכוח ארטילרי. התותחים שהצטרפו אל החטיבה היו נגררים. הם נתקעו כולם בדרך לקצהו הדרומי של חצי-האי סיני.