החלום של אנשי חיל התותחנים להאיץ את תנועת התותחים קרם עור וגידים בחולות סיני. מחד גיסא, בלטו קשיי התנועה, ומאידך גיסא, אפשר היה לראות את ראשית פתרונה של בעיה זו. האחראי לכך היה אייזיק ויינשטיין, המפקד הראשון של סוללת התותחים המתנייעים.
הוא קיבל את התותחים המתנייעים סמוך לפרוץ הקרבות. היו אלה תותחים מתנייעים מסוג "אי.אם.איקס". הסוללה הוצבה לתקופת הקרבות בחטיבה 27, שנעה לכיוון רפיח. החטיבה הקימה צוות גדודי משוריין, וסוללת התותחים המתנייעת הצטרפה אליו ופרצה עם החטיבה, שכבשה את צומת רפיח והמשיכה לכיוון אל-עריש.
אייזיק ויינשטיין, שהיה בעל ניסיון רב בתותחנית שדה, הצליח לנווט את הסוללה, אולם כשנתקל בצומת שיח'-זוויד-ג'יראדי במשוריינים מצריים, ירה לעברם בכינון חצי עקיף. הוא ראה את הכלים מקרוב, ולא עמד בפיתוי: הוא ירה לעברם כאילו היה טנק לכל דבר.
הניסיון הרב, שנרכש במלחמה זו בחולות סיני, הוביל לשינוי דרמתי במבנה תורת התותחנים ובחימושו של החיל. בשיחת הסיכום של צה"ל, שהתקיימה בסיום המערכה, השתתפו גם קציני חיל התותחנים. הרמטכ"ל משה דיין אמר אז, כי צה"ל למד במבצע "קדש", שהכוח העיקרי במלחמה הוא לא חיל הרגלים, אלא חיל השריון וחיל תותחנים מהיר. "כבר אז התגבשה במטה הכללי הדעה, כי יש לנייד במהירות את חיל התותחנים," סיפר הקתמ"ר שלום עירון, שהשתתף בשיחת סיכום זו. ואכן, הוא שהניח את היסוד למהפכת המתנייע.